בונים מקדש

עורך: הרב אליהו אילני
0 תגובה

פרשת תרומה שנקרא השבוע היא הפרשה הראשונה בה התורה מפרטת על מעשה המשכן. מאות פסוקים מוקדשים לפרטים ולפרטי פרטים של המשכן וכליו. ובכל שנה מחדש אנו מתכנסים יחד בבתי הכנסת וקוראים בצוותא את הפרטים הרבים. אנו מדקדקים בכל חומר-גלם, לומדים בדיוק איך צריך לעשות כל כלי וכלי ולא עוצרים עד שכל התמונה -על כל פרטיה הקטנים- תתברר ותתבהר לנו.
מדוע התורה מאריכה כל כך בפרטי בניית המשכן? רק לשם השוואה, לתיאור בריאת העולם התורה מייחדת שלושים וארבעה פסוקים בלבד, בעוד לבניית המשכן הקדישה התורה קרוב לארבע מאות ושלושים פסוקים. מדוע זה כך? למה חשוב כל כך שנכיר את כל הפרטים הקטנים?
על מנת להבין זאת עלינו להבין בראש ובראשונה את תפקידו של המשכן.
אנו רגילים, בלשוננו, להפריד בין ה’משכן’ שהוא זה שליווה את העם עד לבנייתו של מבנה הקבע, בית המקדש, לבין ה’מקדש’ שניצב בירושלים עיר הקודש.
עיון בלשון הפסוקים יגלה כי התורה מכנה גם את ה’משכן’ הארעי, זה שליווה את בני ישראל בכל מסעותיהם, גם כ’מקדש’. מה ההבדל בין השמות? מה פירוש ‘מקדש’ ומה פירושה של המילה ‘משכן’?
התורה מבארת זאת במשפט קצר: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם (שמות, כה, ח). התפקיד שלנו הוא לעשות מקדש. ה’, יוצר את ה’משכן’. הוא שוכן בתוך מקדש שבונים בני אדם.
כך לשונו של רבי שמשון רפאל הירש זצ”ל: ‘מקדש’ מבטא את מכלול התפקיד שעלינו למלא כלפי ה’, ו’משכן’ מבטא את היעודים המובטחים לנו מה’ בעקבות מילוי תפקידנו. ‘מקדש’ מורה על קידוש כל חיינו הפרטיים והציבוריים והקרבתם על מזבח קיום תורת ה’. ‘משכן’ מורה על השכנת השכינה המיועדת לנו והמתגלה בהשראת ברכת ה’ ושמירתו על שגשוג כל חיינו הפרטיים והציבוריים.
התפקיד שלנו הוא לבנות. לקדש את החומר. לקחת את הזהב ואת הכסף, את חומרי הגלם הגשמיים שעומדים לרשותנו, ולרומם אותם. לקחת את כל חיינו הפרטיים והציבוריים ולקדש אותם. אחרי שאנו עושים את שלנו, השי”ת שוכן בתוכנו. אחרי שאנו בונים, השי”ת משרה את ברכתו ושמירתו.
אנחנו בנאים. לכן התורה מדגישה לנו שוב ושוב כיצד מרוממים חומר. הפרטים שמובאים בארבע מאות ושלושים הפסוקים אינם פרטים שהיו רלוונטיים רק אז, לפני שלושת אלפים שנה. אלו פרטים שמלמדים אותנו עד היום כיצד לבנות, כיצד לרומם ולהתרומם.
זכינו השבוע ללוות את בתנו רחלי ואת בעלה הטרי שמואל בדרך לבניית ביתם החדש.
יחד עם השמחה וההתרגשות שנלווית תמיד כאשר מוקם בית חדש בעם ישראל, חווינו יחד שיעור נדיר.
במשך שנים ארוכות התרגלנו לכך שאנו יכולים לתכנן ולארגן. לבנות את ה’מקדש’ בכוחות עצמנו. השבוע למדנו על בשרינו כי לא משנה כמה נתארגן מראש, כמה נתכנן וכמה נסדר, התוצאה הסופית נתונה אך ורק בידיו של ריבון העולמים.
תכננו תאריך, תכננו מקום, הזמנו מוזמנים, חשבנו שהכל מסודר ומאורגן עד לפרט האחרון. התברר לנו כי אנחנו, בני האדם, יכולים ומחויבים לעשות את המקסימום האפשרי מבחינתנו. אבל התוצאה הסופית תיקבע רק ברצון ה’.
המסר הזה ילווה את הזוג הצעיר בבואם לבנות את ביתם, והוא ילווה גם אותנו.
החובה שלנו היא לבנות ‘מקדש’ לקדש את חיינו, לרומם ולהעלות גם את עיסוקנו הגשמיים. להקדיש את החיים עצמם לתורה ולעבודת ה’. החלק השני, השראת השכינה וברכת ה’ שתלווה אותנו, נתונה בידיו של ריבון כל העולמים.
אני רוצה לאחל לילדינו היקרים שיזכו תמיד לקדש את חייהם ולראות את יד ה’ המלווה אותם על כל צעד ושעל. אני מתפלל שהבית החדש שנבנה אכן יהיה שילוב של מקדש ומשכן. מקום בו הם ירוממו את עצמם ובורא העולם ישכון בביתם וישרה אהבה, אחווה, שלום ורעות.

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך