חוקי האלוקים – מוסר מחייב

עורך: שמעון צוויגנבאום
0 תגובה

”ואל משה אמר עלה אל ד’ אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל והשתחויתם מרחק: ונגש משה לבדו אל ד’ והם לא יגשו והעם לא יעלו עמו: ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ד’ ואת כל המשפטים ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל הדברים אשר דבר ד’ נעשה” (שמות כד, א – ג).
רש”י מציין כי פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות. כלומר, התורה קטעה את הרצף הסיפורי של מתן תורה והקדימה את המאוחר, דהיינו – פירוט דיני התורה כפי שקיבל משה בהיותו בשמיים – לאחר מעמד מתן תורה.
בעיני הקורא, הדבר אינו מתקבל. התורה קוטעת את הרצף המתוקן של סיפור מתן תורה רק כדי להשמיענו דיני עבד עברי, נזיקין או הלוואות? מדוע להקדים את המאוחר?!
אולם הדבר די משקף את הלך מחשבתו של העם היהודי, שענה פה אחד, “נעשה ונשמע”. עוד בטרם שמעו מהם משפטי התורה, התחייבו לציית להם. הגם ויתכן וחלק מדיני התורה לא ימצאו חן בעיניהם.
נראה כי התורה מבקשת להחדיר לנו מסר חשוב:
אנשים רבים כמהים לרוחניות. אין זה פלא. מטבע הדברים, מאחר והאדם מורכב מגוף ונשמה כאחד, סיפוק חומרי בלבד לא יניח אותו, שכן נשמתו מחפשת גם היא אחר סיפוקה – סיפוק רוחני. מאחר וכך, אנשים רבים, ולאו דוקא דתיים מרגישים משיכה עזה לרוחניות. אולם גם רוחניות יכולה להזיק. כמו תרופה. המינון הלא נכון – עלול להיות קטלני. מאחר ונשמתו של האדם נמצאת בתוך גוף חומרי, היא לא יכולה לצרוך רוחניות ללא גבול ורסן, שכן יש דיסוננס טבעי בין תאוות הגוף לתאוות הנשמה. המאחד ביניהם – האדם, חייב להרגיל את גופו הגשמי להיות כפוף לנשמתו, בכדי שנשמתו תוכל לקבל רוחניות באין מפריע. כיצד האדם יוכל לערוך בעצמו שינוי זה? ע”י שירגיל את עצמו להיות כפוף למערכת חוקים. כאשר חוקים עליונים שולטים על האדם והוא אינו פועל רק על פי מאוויו החומריים הטבעיים, גופו מתרגל להיות כפוף לסמכות עליונה יותר.
אולם מי יחליט לאלו חוקים האדם יציית? אולי האדם עצמו?!
סביר להניח כי חוקים אותם האדם המציא עבור עצמו, לא ישיגו את מטרתם, שכן הדבר יהיה דומה לאדם המנסה להיחלץ מביצה טובענית באמצעות היאחזות בעצמו. חוקים אותם האדם המציא אינם חפים ונקיים מנגיעות אישיות. מערכת חוקים סובייקטיבית אינה מכופפת את האדם אליה, שכן היא זו שכפופה לו.
ההיסטוריה האנושית תוכיח את דברינו. די שנזכר ב’עשרת הדברות’ האנושי, ה’אינטר נציונל’, אשר במהלך מאה השנים האחרונות. גרם למותם של עשרות מיליוני בני אדם באירופה ועוד מאות מיליונים בסין. או ב’ערכי מוסר’ אחרים דוגמת השיוויון המגדרי. הנה לפנינו דוגמה כיצד האנושות מייצרת מתאוותיה המזוהמות והמתועבות ביותר, חוקי מוסר ‘ערכיים’ להחריד. כנ”ל ישנן דוגמאות אינספור.
מערכת חוקים חברתית לעולם לא תהיה אמת אבסולוטית. היום היא כך ומחר היא אחרת. חסרון נוסף: היא אינה מחייבת באמת את האדם, המערכת החברתית מחייבת את האדם מאחר והחברה שופטת אותו, ולמעשה האדם אינו מרגיש מחויב לה. בחדרי חדרים, או במקרים רבים אחרים בהם החברה אינה יכולה לשפוט אותו על מעשיו, שום דבר לא יחייב אותו.
רק מערכת חוקים אובייקטיבית, נטולה נגיעות אישיות, מערכת חוקים שנתנה ע”י האלוקים, רק היא יכולה לעזור לאדם להתרומם מעל עצמו. מערכת חוקים כזו, מהווה סמכות עליונה עבור האדם, והשיעבוד לה, הוא כרסן עבור הגוף החומרי – מה שמבטיח – חירות אמיתית וחופש מבורך לנשמה.
זהן למעשה התוכן המונח בבסיס האמירה ‘נעשה ונשמע’. אמירה מעוררת תמהון לכשלעצמה. מי חותם על חוזה לפני בדק במה מדובר וכמובן עבר על כל הסעיפים מא’ ועד ת’?! לכאורה היה נכון יותר לו בני ישראל היו בודקים תחילה מה נאמר בתורה, יבחנו לעומק וישקלו את כדאיות חוקיה ומשפטיה, ואם אלו אכן ימצאו חן בעיניהם, יקבלו אותם. למה הם מיהרו לומר ‘נעשה ונשמע’?
אולם צריך להבין כי בקבלתם את חוקי האלוקים, הסכימו בני ישראל לכופף את עצמם תחת סמכות עליונה גם אם חוקיה אינם מוצאים חן בעיניהם. שכן אם כל החוקים היו מוצאים חן בעיניהם, המטרה הייתה מוחמצת. כאשר אדם מתרצה לאכול מאכל המוצא חן בעיניו, הוא אינו מכופף את רצונו למאכל, אלא מכופף את המאכל לרצונו. שיעבוד אמיתי למערכת מוסרית מגיע כאשר האדם מקבל אותה מתוך הכרה באמיתות חוקיה ובעליונותם.
כאשר האדם בסוף ימיו עולה לשמיים הוא נשאל סדרת שאלות קצרה. אחת השאלות הן: “נשאת ונתת באמונה?”
שאלה זו אינה שאלה שולית. היא מספקת עבורנו תמונה מלאה. האם אנחנו פועלים לשם שמיים או לשם עצמנו? אדם הפועל רק לשם עצמו לא יהיה מסוגל לזקוק רוחניות. גופו לא יאפשר לו זאת. רק אדם הפועל בחיי היום יום על פי משפטי התורה, מקפיד על קלה כחמורה בדיני ממונות, במצוות שבין האדם לחבירו או בין האדם למקום, רק הוא האדם שבכוחו לכפוף את גופו לנשמתו.
החוקים הללו, עד הפרטים הקטנים שבהם, משפיעים ישירות על מהות חיי האדם, לטוב או למוטב.

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך