להתקרב כמו בן אדם

עורך: הרב אליהו אילני
0 תגובה

זה היה יום מרגש במיוחד. יום חנוכת המזבח. אחרי ההכנות הארוכות, המאמץ המשותף והציפייה הגדולה, קם הדבר ונהיה. אהרן ובניו מתחילים לשמש בכהונה. ה’ משרה את שכינתו בתוך עמו ישראל.
ואז ארעה טרגדיה. וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי ה’ אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם: ותֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה’ וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה’ (ויקרא, י, א-ב):
שני בניו הגדולים של אהרן הכהן הגדול הלכו לעולמם. שניהם נשרפו ביום חנוכת המזבח.
משה רבינו, אחיו של אהרן, האב השכול פונה אליו ואומר לו כך: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה’ לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד (שם, ג).
רש”י פותח לנו פתח לשיחה שהתנהלה בין משה רבנו לאחיו אהרן הכהן ברגעים הקשים-מנשוא הללו: א”ל משה לאהרן אהרן אחי יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך.
ידעתי. אומר משה לאהרן. ידעתי שהמשכן יתקדש באופן כזה. ידעתי שהקרובים ביותר לאלוקים יהיו אלו שבאמצעותם יתקדש הבית. אבל, חשבתי שמדובר עלי או עליך. מתברר שבניך היו גדולים עוד יותר.
וידום אהרן.
לאור דברי נחמה אלו מתעוררת לה תמיהה עצומה.
חכמנו ז”ל האריכו לבאר במה חטאו נדב ואביהו. בדברי חז”ל מופיעים כמה וכמה הסברים ותיאורים אודות העובדה שהם נהגו שלא כראוי. ההסברים נעים על קשת רחבה מאוד. יש האומר כי הם לא נשאו נשים, יש מי שביאר שהם נכנסו שתויי יין למשכן. במקום אחר מבואר כי הם הורו הלכה בפני משה רבם. רבים הם ההסברים והטעמים.
והשאלה – מתבקשת. כיון שאנו שומעים מפיו של משה איש-האלוקים על גדולתם הנשגבת של בני אהרן, מתבקש היה שננסה לצמצם את אפשרויות החטא שלהם למינימום האפשרי. להבין שמיתתם היתה דווקא בשל קדושתם ורוממותם. מדוע חכמים מחפשים עוד ועוד סיבות ונימוקים אפשריים ומרחיבים את קשת החטאים שלהם?
התשובה היא עמוקה וחשובה.
חכמים הבינו ששורש החטא שלהם היה דווקא ה’קירבה’. רגש ההתקרבות שלהם לפני אלוקים הוא זה שגם גרם למותם הטראגי. מדוע?
על מנת להבין זאת חכמים מלמדים אותנו על מספר נקודות שמעידות על בעייתיותו של הקשר בינם לבין השי”ת, כפי שהם יצרו אותו. המכנה המשותף בין כל האפשרויות שחכמים מציגים הוא שצורת הקשר התבססה על ניסיון להתנתק מצרכים אנושיים בסיסיים. אם בשתיית יין שתערפל את שליטת הגוף והשכל. אם בהמנעות מנשיאת נשים כך שמחשבות על בית ומשפחה לא יטרידו אותם, אם בניסיון ללכת צעד קדימה בלא הכוונה מתבקשת ואם בשאר העובדות שחז”ל מציינים.
הם ניסו להתקרב לבורא עולם, אבל על מנת לעשות זאת הם ניסו להתנתק ממי שהם. הם ביקשו ל’השתחרר’ מכבלי האנושיות ולהפוך להיות מנותקים מעולם החומר במקסימום האפשרי.
וזו היתה הנקודה הבעייתית. התורה ניתנה לבני אדם, העולם נוצר לבני אדם. בני אדם, על כל מגרועתיהם, חסרונותיהם, חשקיהם ורצונותיהם הכמוסים. הניסיון לייצר מערכת של קשר וקירבה עם ריבון העולמים באמצעות התעלמות מהטבע והאופי שהוא בעצמו העניק לנו הוא ניסיון פסול ולא נכון. אל לנו להתעלם ממי שאנחנו. אל לנו לוותר על המאפיינים הייחודיים שלנו על מנת לזכות בקרבת אלוקים. הפוך בדיוק. אלוקים מצפה מאיתנו לקחת את כל הכלים שהוא בטובו העניק לנו, ויחד עמם ליצור את מערכת הקשר הפנימית הזו. הניסיון להתעלם מהתכונות שלנו אינו רק לא יעיל, הוא לא נכון ולא מקדם כלל למטרה.
נדב ואביהו למדו אותנו במותם שיעור חשוב מאוד. קרבת אלוקים נוצרת באמצעות שימוש נכון ומושכל בכלים וביכולות שאלוקים נתן לכל אחד מאיתנו. הלוואי ונזכה כולנו להכיר היטב את המעלות האישיות והייחודיות שלנו ויחד עמן להתרומם ולהתעלות. ואני, קרבת אלוקים לי טוב!
בהצלחה לכולנו!

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך