פרשת במדבר כהקדמה

עורך: הרב אבי קוליץ
0 תגובה

לעולם תיקרא פרשת במדבר לפני חג השבועות. ולמה? 
הבה ננסה ללמוד מעט על קבלת התורה במדבר סיני, פרשה שעליה אמנם קראנו בפרשת יתרו, אך בחומש זה שלפנינו, במדבר, חוזרת התורה לסקור את כניסתם של עם ישראל למדבר הנורא, “מקום נחש שרף ועקרב וצימאון אשר אין מים לשתות”, כלשון הפסוק, עד שיצאו ממנו לאחר ארבעים שנה.
וכאן ניצבת בפנינו שאלה מעניינת: אם היו שואלים לדעתי, ומן הסתם שתסכימו איתי, קוראים יקרים, הייתי מציע מיקום אחר מתאים מאין כמוהו לנתינת התורה: 
ארץ ישראל – ירושלים – הר המוריה – מקום המקדש.
יש מקום טוב יותר מזה לנתינת התורה?!
בדרך הפשט, הסיבה שבחר הקב”ה דווקא במדבר צייה ושממה לנתינת התורה, מסביר הגאון רבי אלעזר מנחם שך, ראש ישיבת פוניבז’: כדי שלא יבואו ברבות השנים אנשים חסרי יראת שמים ויטענו: התורה מתאימה רק לארץ ישראל. ממילא, אם אנחנו יוצאים לגלות – אין לנו חפץ בתורה.
כדי למנוע מחשבה זו, נתן הקב”ה את התורה הקדושה במקום שהוא כלל לא מקום. במדבר. טריטוריה פרוצה, שאינה שייכת לאיש. מקום שלא ניתן לקיים בו חיי אנוש תקינים. דווקא שם, במקום זה, נשכיל להבין שאת התורה מקיימים בכל מקום ובכל זמן.
אבל יש כאן רובד עמוק יותר.
לאחר פטירתו של הרבי הקדוש רבי אלימלך מליז’ענסק – בעל ה’נועם אלימלך’, הגיע יהודי חצוף ועז פנים שהתנגד לרבי אלימלך אל אחד מחסידיו. בכל הזדמנות חיפש היהודי הזה להשפיל ולבזות את כבודו של הצדיק, וביותר נהנה לעשות זאת, בפניהם של חסידיו ותלמידיו. למראה פניהם המתכרכמות על כבוד רבם שהושפל – התמלא לבו סיפוק רב.
“יודע אתה?” סח בהתגרות לחסידו של רבי אלימלך, “בכל פעם שאני אוכל ארוחת צהריים, נוטל אני את ספרו של רבך, ‘נועם אלימלך’, מניח אותו על הכיסא שלי, וכך אני מתיישב לאכול. מממ… טעם גן-עדן יש לאוכל בשעה שיושב אני על הספר ה’קדוש'”… התיז בזלזול את המילה האחרונה.
החסיד לא נותר חייב, ותכף ומיד הייתה בפיו תגובה הולמת למחוצף זה: “בטוח אני שרבי הקדוש איננו מקפיד עליך כלל. שכן, גם אם היית נוטל אותו בעצמו, מניח אותו תחתיך ויושב לאכול עליו – לא היה חש תרעומת כלל… שכן לענו כמותו אין הנאה גדולה יותר מזה שיהודי אחר נהנה ממנו”…
החצוף ספג תשובה כהלכה ובמפח נפש – על שלא הצליח להרגיז את החסיד – עזב את המקום. 
אבל אנו הרווחנו תשובה לשאלתנו: כך הובא במדרש ילקוט שמעוני: “מאי דכתיב ‘וממדבר מתנה’? אם משים אדם עצמו כמדבר שהכל דשים בו – תורתו מתקיימת בידו, ואם לאו, אין תורתו מתקיימת בידו”.
דהיינו, התורה ניתנה במדבר בשל סיבה עקרונית: כדי לקנות את התורה שתתקיים בידינו, חייבים אנו ללמוד להשפיל את עצמנו כמדבר, להתנהג בענווה ובשפלות על מנת שהתורה תתקיים בנו. שכן התורה נמשלה למים, מים שמטבע ברייתם “מניחים מקום גבוה ויורדים למקום נמוך” – כלשון חז”ל. 
כך הלומד תורה כשהוא מטביע בקרבו את מדת השפלות והענווה, זוכה שתתקיים בו התורה ותינתן לו במתנה.

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך