פרשת משפטים – רעיונות קצרים

עורך: הרב אבי קוליץ
0 תגובה

“ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם” (כא, א)
אברך שסיים ללמוד את ארבעת חלקי ה’שולחן ערוך’ עמד לפני רב אחד וביקש להיבחן על ידיעותיו ולקבל היתר הוראה. 
לאחר ששאלו הרב בארבעת חלקי ה’שולחן ערוך’, שאל אותו: “ומה עם החלק החמישי של ה’שולחן ערוך’?” 
האברך הנבוך לא ידע מה להשיב. כל ילד יודע שב’שולחן ערוך’ יש רק ארבעה חלקים. 
“החלק החמישי”, אילף אותו הרב בינה, “הוא החלק הלא-כתוב. בו לומדים להרגיש איך מתנהגים עם בני אדם”. 
לימים הוסיף מאן דהוא שבימינו יש להיבחן גם על החלק השישי של ה’שולחן ערוך’ בו לומדים כיצד מתנהגים עם כאלה שאינם בני אדם… 


“אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס” (כג, א) 
מבאר הרב רבי משה מפשעווארסק בדרך רמז: כאשר עומד השטן בבית דין של מעלה לקטרג על יהודי – אין מאזינים לדבריו. שהלא עד אחד הוא ופסול לעדות. 
אולם כאשר יהודי ניצב ומדבר רע על חברו, הרי שהוא מצטרף רח”ל לעדות יחד עם השטן ואז מענישים את היהודי שחטא. 
על כך מזהיר הכתוב “אל תשת ידך עם רשע”, לדבר על מעשיהם הלא טובים של יהודים, שכן בכך אתה מכשיר את עונשם ומצטרף עם השטן “להיות עד חמס”…

“ודל לא תהדר בריבו” (כג, ג)
חז”ל (ויקרא רבה לד, טז) מלמדים שהעני רב עם הקב”ה וטוען: מדוע לכל העולם נתת מספיק ממון ולי לא?
בזמן שיהודים מעניקים צדקה לעני וממלאים את חסרונו, הם כביכול משקיטים את טענתו מעל הקב”ה, שהרי נותנים לו די מחסורו. אולם אם חלילה לא נותנים לעני צדקה – הרי שהוא ‘צודק’ בטענתו כלפי הקב”ה. 
אומר רבנו חיים בן עטר, בעל ‘אור החיים’ הקדוש: “ודל לא תהדר בריבו”, אל תגרום שהעני יתהדר בטענותיו לפני הקדוש ברוך הוא – אלא תן לו צדקה כפי הצורך…


“מדבר שקר תרחק ונקי וצדיק אל תהרוג כי לא אצדיק רשע” (כג, ז) 
ולכאורה צריך להבין מה הקשר בין שלושת חלקי הפסוק.
מבאר הגאון רבי יוסף שאול נתנזון, ה’שואל ומשיב’, באופן נפלא: כל דיין יכול לטעות, כי הוא רק בשר ודם. אולם אם הדיין משתדל בכל כוחו להתרחק מהשקר – הקב”ה מסייע לו להוציא דין אמת לאמיתו. 
עתה יתבאר הפסוק כפתור ופרח: אם אתה הדיין “מדבר שקר תרחק”, הקב”ה מבטיחך “ונקי וצדיק אל תהרוג”, לא תצא תקלה תחת ידך להרשיע את הצדיק בטעות, “כי לא אצדיק רשע”…

“ועבדתם את ה’ אלוקיכם ובירך את לחמך ואת מימיך” (כג, כה)
בימי מלחמת העולם הראשונה כינס הגאון רבי חיים מבריסק מגבית חירום לצורך מאכל ומשתה לאלפי פליטים יהודים. 
תוך כדי האספה קם רב אחד והחל לטעון בלהט שהמגבית אינה לפי דרך התורה. “עד שאנו דואגים להם למאכל ומשתה – נדאג להם לתפילין”. 
היסה אותו רבי חיים מבריסק בטענה חריפה: “אם להנחת תפילין שלהם אתה דואג – זוג תפילין אחד יכול להספיק לאלפי יהודים. אבל במאכל ובמשתה זקוק כל אחד מהם למנה משל עצמו”… 

“ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו” (כב, ל)
ה’כתב סופר’ מביא את דברי המדרש (שמות רבה לא): “הכלבים – אחד נובח וכולם מתקבצים וצווחים על חינם, אבל אתם לא תהיו כן, מפני שאנשי קודש תהיון לי”. והוא מבאר שהתורה דורשת מאיתנו לא להיות בגדר “כלב מתעבר על ריב לא לו”, כי ייתכן שהמניע להתערבות בסיפור, לא נובע מהשתוקקות ורצון לעשיית צדק, כמו הנביחות והאקשן שמסביב… 
כפרי יהודי שגר בסביבה גויית לחלוטין, קיים מצוות מכוח מסורת אבותיו. על דבר אחד הקפיד מאוד: בכל עת ששחט בהמה או עוף, נסע לרבה של העיירה הסמוכה ושאל אותו האם הבהמה שנשחטה כשרה. 
באחד הימים ישב הכפרי הבּוּר וקרא בחומש שמות, פרשת משפטים: “ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו”. החליט הכפרי שמעתה חסל סדר נסיעות לרב, יש לו כבר פתרון: הוא ישליך את הבשר לפני הכלב. והיה, אם יאכל הכלב את הבשר אות הוא שהבשר טרף, אבל אם לא ייגע הכלב בבשר – הרי זה סימן שהבשר כשר ומותר באכילה.
לאחר שלושה חודשים הגיע שוב הכפרי לביתו של הרב ובידו עוף שחוט. 
הרב ששם לב שהכפרי נעדר מביתו זמן מה, שאלו בחיבה: האם לא שחטת בשר כל הזמן הזה? 
“אכן, שחטתי”, הודה הכפרי. 
“ומדוע לא באת לשאול?” תהה הרב. “כלום הגיע לכפרך מורה הוראות שאת פיו אתה שואל?”
– “לא. אבל ראיתי פסוק מפורש בחומש, והחלטתי לסמוך על כלבי”. 
תמה הרב: “מדוע אם כן טרחת לבוא היום?” 
הזעיף הכפרי פניו וענה: “כלבי זה, מחמיר גדול הוא בהלכה. כל בשר שהנחתי לפניו, טרף וזלל בכל פה”… 
מבאר ה’כתב סופר’: כשהבשר מונח לפני הכלב הוא אינו בודק את כשרותו, כך אחר שנכנס האדם למריבה אינו מחפש צדק אלא מהומה. לעיתים רבות אף שוכחים בעלי המריבה עצמם על מה היא פרצה.
וכאן צריכים להבין: מדוע התורה מורה לנו להשליך את הבשר הטרף דווקא לכלב? 
‘בעלי התוספות’ בביאורם לתורה מסבירים: בכל עדר צאן ישנם כלבים שתפקידם לשמור על העדר. אם חלילה יגיעו זאבים לטרוף מן הכבשים, יבריחו אותם הכלבים בנביחות ובנשיכות. אם כן, מידה כנגד מידה יש כאן, הכלב מוסר עצמו להבריח את הזאבים שלא יטרפו כבשים, בדין מגיע לו הבשר שיצא טרף בשחיטה.
יש כאן הקשר מאלף בין ראשו של הפסוק לסופו: בתחילה פתחה התורה “ואנשי קודש תהיון לי”, איך נהיים אנשי קודש? “ובשר בשדה טרפה לא תאכלו”. 
מה בעצם הקשר בין אי-אכילת בשר-טרפה לקדושה? 
מבארים ‘בעלי התוספות’: עיקר עבודת ה’ היא מידות טובות. אם יודע הנך להכיר טובה אפילו לכלב ששמר על עדרי הצאן שלך, בכך שאתה משליך לכיוונו את הבהמות שאינך אוכל ממילא, הרי שאתה בדרך הנכונה להיות איש קדוש.
ברם, מי שלא עמֵל ומשתדל לזכך ולתקן את מידותיו הרעות, אינו מכיר ואף כופר בטובות שנעשות עבורו, אינו ראוי להיקרא איש קדוש למרות שייתכן שבשאר דבריו הוא מחמיר גדול…

עזוב תעזוב עימו (כג’ ג’)

“ילדים, לשיעור הבא שלנו כולכם מתבקשים להביא ארבעה תפוחי אדמה בינוניים”, ביקש המורה מתלמידי כיתתו. 
בתחילת השיעור הבא חיכו כל התלמידים הקטנים בציפייה דרוכה. המורה נכנס, עבר בין השולחנות וחילק לכל תלמיד שקיק קטן אטום. 
“כל אחד מכם יכניס את תפוחי האדמה שלו אל השק”, ביקש המורה. “כעת אנחנו קושרים את השקים ולא פותחים אותם”. 
“וזהו?” שאל יוסי, המאוכזב בשם תלמידי הכיתה כולם… 
“כרגע כן”, הסכים המורה. אבל מיד הרגיע את קריאת האכזבה שנפלטה מפי התלמידים. “בשבוע הקרוב כולכם מסתובבים עם השקיק הקטן לכל מקום”, ביקש המורה. “בהפסקה, בשיעור, בבית, ברחוב – אתם לא נפרדים ממנו, מחזיקים אותו מעבר לכתף שלכם כמו תרמיל קטן”. 
יומיים חלפו. גאוות היחידה שהרגישו הילדים בתחילה – הפכה למועקה. 
ארבעה ימים חלפו, הריח שהחל לצאת מן השקיק הקטן בשל תפוחי האדמה שהחלו להרקיב – הציק מאוד לילדים… ביום השישי הם כבר התחננו למורה לעצור את הניסוי לפני תום השבוע. 
“אתם יכולים לזרוק את השקיק לפח הקרוב”, הורה המורה לקול אנחות הרווחה. “כשאנחנו סוחבים כעס על החבר, האשמה, תחושה לא נעימה בשל משהו שקרה לנו”, הסביר לתלמידים הקטנים מדוע גרם להם לסבול, “הלב שלנו מחמיץ, בדיוק כמו תפוחי האדמה שסלדתם מהם בימים האחרונים.
“לכן כאשר משהו מציק לכם בלב, אל תשמרו אותו בפנים. תנסו להיפטר ממנו בהקדם, וכמה שיותר מהר. כדאי לסלוח לשני גם אם לא מגיע לו, העיקר שלא יהיה לכם כבד ומעיק בפנים”… 
המשל המוכר הזה, הוא התגלמות המסר בפסוק בפרשתנו: “עזוב תעזוב עמו”. אפילו אם חמורו של השונא שלך נתקע בדרך, “מִשְׁבַּק תִּשְׁבֹּק מה דבלבך עליה (-תעזוב את הכעס שבלבך עליו, תרגום אונקלוס)”, ותעזור לו להקים את חמורו. הרווח – כולו שלך!…

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך