פרשת משפטים

עורך: הרב אליהו אילני
0 תגובה

את פרשת השבוע שעבר סיימנו בתחושת התעלות והתרוממות. עמדנו למרגלות הר-סיני, קיבלנו את התורה מפי הגבורה, שמענו באוזנינו את הקול ‘אנוכי ה’ אלוקיך’. רצוננו לראות את מלכנו. ראינו את הקולות ואת הלפידים ואת ההר עשן.
אבל המעמד הסתיים. ‘במשוך היובל המה יעלו בהר’. האירוע הנדיר וחד-פעמי נגמר. חוזרים הביתה, אל השיגרה, אל חיי היומיום. והתחושה היא שזהו. התעלינו מעלה מעלה, נגענו בשמים, אבל עכשיו חוזרים לחיים האמיתיים. לקשיי הפרנסה, לויכוחים ולריבים הקטנים.
וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם.
פרשת משפטים כולה עוסקת בחיי היומיום. במשא ומתן, בפיקדונות ובנזקים. חיים שעלולים להרגיש רחוקים מרוממותו וגדלותו של מעמד קבלת התורה.
‘ו’ החיבור במילה ‘ואלה’ באה לחבר את הפסוקים הבאים עם הפסוקים שקדמו להם.
כך מסביר זאת רש”י: מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני. מעמד הר סיני לא נשאר מאחורינו. הוראות התורה מלווים אותנו אל החיים עצמם. המבחן האמיתי להפנמה של מה שאירע שם הוא היכולת ליישם ולנהוג על פי דין תורה, גם בעיסוקים היומיומיים.
לעיתים נדמה כי ניתן לעשות הפרדה בין תחושות ההתעלות שאנו חווים לבין חיי השיגרה. אנו שומעים שיעור-מחזק, רעיון מרומם שמעורר אותנו למחשבה, אבל כשאנו חוזרים הביתה אנו משאירים את ההתעלות מאחורי הדלת. כיצד קשורה החוויה הרוחנית שחווינו בבית המדרש, לארוחת הערב המשפחתית?
פרשת משפטים מלמדת אותנו שלא ניתן להפריד. אי אפשר לנהל חיי בן-אדם-למקום נעלים ומרוממים ובמקביל לנהל את חיי הבן-אדם-לחברו בזלזול ובחוסר איכפתיות. רק אדם שמתנהל נכון בבית, בין האנשים, הוא אדם שיכול לראות בעבודת ה’ שלו רוממות-אמת.
בין דיני הפרשה אנו מוצאים הוראה לדיינים שלא יקחו שוחד: וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים (כג, ח). והשאלה, מתבקשת. הלא, הדיינים הינם רבנים חשובים, שונאי בצע, מרוממים מעם. אולי הם יצליחו להתעלות מעל הרגשות המשוחדים שלהם ולפסוק דין אמת? מדוע זה חד-משמעי, אם קיבלת כסף – אתה משוחד?
הסביר זאת הגאון רבי מאיר חדש זצ”ל. אדם שלא מרגיש הכרת הטוב למי שהעניק לו כסף, הוא לא בן-אדם. האנושיות המתבקשת בכל עובד ה’ כוללת רגשות, איכפתיות והתנהלות בינאישית נכונה. דיין שלא משנה את דעתו בעקבות שוחד הוא פשוט לא בן-אדם. התורה דורשת, קודם-כל, אנושיות. להצמיד את ההתעלות הרוחנית לזו האנושית. התעלות רוחנית שבאה על חשבון ההתנהלות הבינאישית, לא רק שאינה רצויה אלא היא גם לא נכונה.

יחד עם זאת מלמדת אותנו התורה יסוד חשוב ומשנה-חיים.
לפעמים נדמה לנו כי הריבים הקטנים שלנו אינם משמעותיים. איננו רוצים להטריח אנשים חשובים בויכוח ממוני שהתגלע בינינו לבין ידיד אחר. אנו חושבים שהעולם הגשמי שלנו הוא חסר משמעות ביחס לעולם הרוח האדיר שתורת ה’ חושפת אותנו אליו.
כך מלמדת אותנו התורה: ‘לומר לך שתשים סנהדרין אצל המקדש’ (רש”י). מאותו המקום שיוצאת ההשפעה הרוחנית הגדולה על העולם כולו, יוצאות גם ההנחיות לחיי בן-אדם-לחברו תקינים ונכונים. אותה התורה שמלמדת אותנו כיצד לחיות בעולם הרוח מלמדת אותנו את הכללים להתנהלות בעולם המעשה.
פרשת משפטים מעבירה מסר חד וברור. חיי היומיום השגרתיים הם חלק מבניית קומת האדם השלם ויש הנחיות ברורות כיצד זה צריך להיעשות. איננו יכולים לנתק את היחס הבינאישי שלנו מעבודת הבניה העצמית. רק התעלות משולבת, הן ביחס למקום והן ביחס לחברו, תוביל למטרה הרצויה.

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך