פרשת פנחס – רעיונות קצרים

עורך: הרב אבי קוליץ
0 תגובה


הגאון רבי פנחס הורביץ, נשלח לכהן כרבה של פרנקפורט שבגרמניה. בהיותו שם סבל לא מעט מרדיפות ומעוני, בשל היות תושבי המקום ‘מודרנים’ שלא אבו לקבל את מרותו של הרב ה”מחמיר”…
באחד מביקוריו בפולין, נתקבל רבי פנחס בכבוד מלכים וביקר רב. ואחדים מתומכיו שאלוהו: איך ייתכן שבמקום מגוריו רודפים אותו ומצרים את צעדיו, ודווקא כשהוא אורח הוא מקבל יחס קיצוני לצד השני?

חייך רבי פנחס והשיב: שמי פנחס, והנה, פרשת פנחס כשנקראת היא בזמנה בתורה, אזי זהו זמן עצוב – ימי ‘בין המצרים’. אך כשקוראים אותה מזמן לזמן, בפרשת המועדות שבה – הרי שמעניקים לה כבוד עצום…
כשחזר לפרנקפורט ולתושבי העיר נודע הכבוד הרב שרוחשים בעולם לרבם, הבינו שלא השכילו לכבדו, וכצעד ראשון הכפילו את משכורתו הדלה. שמע זאת החזן הראשי וטען: הן אף אני שליח הציבור, מדוע אפוא לא יכפילו את שכרי? נענו ליצני העיר בחיוך: אתה עושה מעשה ‘זמרי’ (מזמר בבית הכנסת), ומבקש שכר כ’פנחס’?!… 


“ויקרב משה את משפטן לפני ה'” (כז, ה)
אמר הגאון רבי יוסף דוב סולובייצ’יק מבוסטון: בארבעה מקומות מצינו שלא ידע משה מה לענות על מה שנשאל והקריב את הדברים לפני השם: א. פסח שני. ב. בנות צלפחד. ג. המקלל את השם. ד. המקושש. 
אולם יש חילוק בין הדברים: בפסח שני נאמר “עמדו ואשמעה מה יצווה השם לכם”, משה ציפה מיד לתשובה מפי הקב”ה. גם בבנות צלפחד נאמר “ויקרב משה את משפטן לפני השם”. 
לעומת זאת, במקלל ובמקושש נאמר “ויניחו אותו במשמר”, “ויניחוהו במשמר”. השאיר משה את הדין עד למחר. 
החילוק בין השניים, אמר הגרי”ד סולובייצ’יק, פשוט: כאשר הגיעו האנשים שרצו להקריב קרבן פסח ובנות צלפחד שרצו חלק בארץ, הזדרז משה לבדוק מה הדין איתם. שכן יש להזדרז לעשות טובה ליהודי. אולם המקלל והמקושש שהיה ברור שיקבלו עונש, הורה משה להשאיר אותם במשמר עד שהקב”ה יגיד לו מה דינם. שכן אסור להחיש עונשו של יהודי… 


“יפקוד ה’… איש על העדה” (כז, טז)
“מלמד שהראה הקב”ה למשה כל מה שהיה ועתיד להיות… וכן כל דור ודור ודורשיו, דור דור ושופטיו דור דור ומנהיגיו דור דור ופושעיו” (במדבר רבה כג, ה).
שאל רבי נפתלי מרופשיץ: מפני מה הראה הקב”ה למשה תחילה את הדור ורק לאחר מכן את פרנסיו? לא טוב יותר היה לחלוק כבוד למנהיגים ולהראות אותם קודם? 
אלא כאשר יראה הקדוש ברוך הוא למשה את המנהיג תחילה – ביאר הרבי מרופשיץ בדרך צחות – הוא יראה שגם אני, נפתלי, מנהיג בדור. הוא יזדעזע. ‘מה, האם כזה אדם פחות יכול להיות מנהיג לבני ישראל?!’ אולם כאשר יראה לו הקב”ה קודם את הדור, תנוח דעתו של משה שאחד שפל כמוני מנהיג את הדור… 


“ולא תהיה עדת השם כצאן אשר אין להם רועה” (כז, יז)
לכאורה, אם ביקש משה רבנו בפסוק הקודם שימנה הקב”ה “איש על העדה”, מה לו להוסיף “ולא תהיה עדת השם כצאן אשר אין להם רועה”. ברור הדבר שקהילה אינה יכולה להתקיים ללא מנהיג לאורך זמן. 
מבאר ה’דברי ישראל’ ממודז’יץ, באופן חריף: משה רבנו ביקש מהקב”ה שימנה לישראל מנהיג פעיל, בעל חוזק פנימי “אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם”. ולא ימנה עבורם מנהיג כזה שהנו נחבא אל הכלים ונותן לדברים לזרום מאליהם. 
זהו שהוסיף משה על בקשתו: “ולא תהיה עדת השם כצאן”, שאותו יכולים לנהוג גם נערים בני שבע ומקל בידם, “אשר אֵין”, אפילו מי שמידתו היא ‘אַיִן’ ואפס, גם הוא “להם רועה”…   


“ונתת מהודך עליו” (כז, כ)
“ונתתה ‘מהודך’ עליו, ולא ‘כל הודך’. זקנים שבאותו הדור אמרו: פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה, אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה” (בבא בתרא עה.). 
לכאורה, יש להבין למה דווקא “זקנים שבאותו דור” אמרו את המשפט הזה, המבדיל בין פני משה לבין פני יהושע. 
מסביר הגאון מווילנא: אם היו הצעירים שבדור אומרים שפני יהושע רק כפני לבנה ואינן כפני משה, היו אומרים להם: חכו בסבלנות. משה רבנו גם לא נולד משה רבנו. עוד כמה שנים יזדקן יהושע וגם פניו יהיו מאירות. אולם הזקנים שבאותו הדור, כבר ידעו שאצל משה כבר בצעירותו היו פניו כפני חמה…

ויהושע בן נון נער (כז’ כא’)

משה רבנו יודע שזמנו להיפטר מן העולם קרב והולך, אהרן כבר נפטר לפני תקופה, ובפרשת מטות הקב”ה כבר מצווה את משה בצורה ברורה: “נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים אחר תיאסף אל עמיך כאשר מת אהרן אחיך”.
כעת הוא הזמן לבקש מן הקב”ה שידאג למנהיג עבור בני ישראל, וכמו שביקש משה רבנו “אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם ולא תהיה עדת ה’ כצאן אשר אין להם רועה”. מישהו שידאג להם לכל מה שהם צריכים – כמו שאני הייתי מסור ומשועבד לצורכיהם – כך מבקש משה מה’.
דוגמה למנהיג שכזה, מספרים בני עיירת סלוצק שבליטא: הרב מסלוצק היה חולה ושכב במיטתו על ערש דווי. באו בני משפחתו וביקשוהו: “אבא, תקרא לפרנסי העיר, ותבקש מהם שלאחר פטירתך ידאגו לנו לפרנסה ולכל הצרכים, שלא נישאר לבד”. 

השיב להם הרב מסלוצק: “בתורה נאמר שמשה רבנו ביקש מנהיג שידאג לעדה לפני מותו, אבל לא נאמר שהוא ביקש מן העדה שידאגו לבניו לאחר מותו”… המנהיג צריך תמיד לחשוב על טובת הכלל לפני טובתו שלו. 
הקב”ה אכן ענה למשה, ואמר לו שישנו מנהיג כזה שיכול להנהיג את עם ישראל. יהושע בן נון.
מי היה יהושע? אומרים חז”ל שכשנכתב בתורה “ויהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האוהל”, פירושו של התואר “נער” הוא – שהיה מסדר את הספסלים בבית המדרש, פורשׂ את המחצלאות על הרצפה, נכנס ראשון ויוצא אחרון. 
בקיצור, הגבאי של בית הכנסת. או השמש. בכל מקום כפי שרגילים לכנות זאת. 
מה הקשר בין זה שיהושע סידר את הספסלים בבית המדרש לכך שהוא נבחר להיות המנהיג? בדרך הפשט הסיבה היא כזו: מי שמגיע ראשון ומקדיש מזמנו לסדר את בית המדרש עבור אחרים, מי שיוצא אחרון ודואג שלא להשאיר לכלוך, למרות שמחר בבוקר הוא שוב יגיע לפני כולם וידאג לאחרים – זהו מנהיג אמיתי! אדם שחושב על הזולת לפני טובתו האישית.
נשוב לבקשתו של משה רבנו למנהיג עבור עם ישראל לאחר מותו, לכאורה, כמו שתיארנו עד עתה, גם כאן עשה משה רבנו ודאג לאחרים למרות שעבורו אין בכך משמעות – הוא הולך להיפטר מהעולם.
אבל הקב”ה מסמיך לבקשתו של משה למנות מנהיג, את פרשת קרבן התמיד, פסוקים המוכרים לנו מן הקרבנות: “את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו… את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים”. 
אומר על כך המדרש (שיר השירים רבה א, נד) שהקב”ה אמר למשה כך: “עד שאתה מצווני על בני” – מבקש ממני למנות להם מנהיגים לאחר פטירתך, “צווה את בני עלי” – דהיינו, שהם יקיימו את התורה והמצוות שנתתי להם.  
מה רמז לו הקב”ה כאן? 
יש פעמים שקשה לנו לקיים מצוות, קשה לנו לשמור על התורה. 
למה? מיליון ואחת סיבות. פרנסה, שלום בית, בריאות, ילדים, ביורוקרטיה ושכנים – בעצם, מה לא?
אבל הקב”ה אומר לנו: עד שאתם מבקשים ממני ש’אסדר לכם את החיים’, אולי תנסו אתם לקיים מה שנתתי לכם בתורה? אז תראו שהבעיות נעלמות מעצמן, אין בעיה ואין צורך בפתרון. “תשמרו להקריב לי במועדו”.

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך