פרשת צו- רעיונות קצרים

עורך: הרב אבי קוליץ
0 תגובה

“צו את אהרן” (ו, ב) 
“אין ‘צו’ אלא לשון זירוז, מיד ולדורות. אמר רבי שמעון: ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס” (רש”י). 
ביאר הרה”ק רבי מנדל מקאסוב: בזמן שבית המקדש היה קיים – יהודי שחטא הביא קרבן וזכה לכפרה. בזמן שאין בית המקדש קיים, אמר לנו הנביא “וחטאך בצדקה פרוק” – על ידי הצדקה יכולים לזכות לכפרה. 
אולם מה עושים בשבת כשאי אפשר לתת צדקה?!
בשבת – הטעים הרה”ק מקאסוב – יהא האדם זריז להזמין אורחים ולהאכילם על שולחנו. תהיה זו צדקה מעולה ובה יזכה לכפרת עוונות. וזה ביאור דברי רבי שמעון “ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס”, דהיינו ביום השבת, שה’כיס’ – הארנק – מוקצה הוא ואי אפשר לקיים צדקה בממון…


“וזאת תורת המנחה” (ויקרא ו, ז) 
העני, שאין ידו משגת להביא קרבן, מביא מנחה. 
רבנו שמואל אליעזר אידל’ס, המהרש”א, ביאר בדרך רמז באופן נפלא: בזמן שבית המקדש קיים, היינו מביאים קרבן לכפר על נפשותינו. לאחר החורבן – אמר הנביא שניתן צדקה ויכופר לנו. 
אלא שאנו מתפללים ומבקשים מהקב”ה: “מהר יקדמונו רחמיך”, תגאל אותנו בבקשה מהר מהגלות, “כי דלונו מאוד”, אין לנו כסף לתת צדקה ואם כן – אין לנו אפשרות לכפרה מלבד רחמיך…


“ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו ייאכל לא יניח ממנו עד בוקר” (ז, טו)
מפני מה אמרה תורה שבקרבן תודה אין להותיר מבשר הקרבן למחרת כלל ויש חיוב לסיים הכל בו ביום? 
אמר הרה”ק רבי אברהם מרדכי מגור, ה’אמרי אמת’: מדי יום עושה איתנו הקב”ה ניסים ונפלאות חדשים. אין זה בדין שיהא האדם עומד היום ומתעסק בתודה על ניסי האתמול. לכך אמרה תורה “לא יניח ממנו עד בוקר”, שכן לכל יום – הניסים החדשים שלו… 


“והבשר אשר ייגע בכל טמא לא ייאכל” (ז, יט)
אחד מבאי ביתו של הסבא מקלם, הגאון רבי שמחה זיסל זיו, היה מתרועע עם המשכילים שבעירו. הדבר לא מצא חן בעיני ה’סבא’, כמובן. באחד הימים קרא לו הסבא אליו והעיר לו שאין זה מן הראוי להימצא בחברתם של המשכילים ואף לדבר עמם. 
המקורב השיב שמאומה לא יקרה לו. להוכחת דבריו אף הביא ראיה: “זה שנים שאני מתחכך עם החסידים שמתגוררים באזורנו, ואין לדבר כל השפעה עלי. לא נעשיתי חסיד. אף התחככותי עם המשכילים לא תעשה רושם”.
הסבא מקלם דחה את דבריו בפסוק מפרשתנו: “והבשר אשר ייגע בכל טמא לא ייאכל”, כלפי טומאה אמרה התורה שדי בנגיעה בלבד כדי לטמא את הבשר ולפוסלו מאכילה. אולם לגבי הקדושה אין די בנגיעה, יש להספיג את הקדושה בנפש עוד ועוד עד שתעשה רושם איתן…


“זאת התורה לעולה למנחה לחטאת ולאשם” (ז, לז) 
“כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם” (מנחות קי.).
אמר הרה”ק רבי ברוך ממעז’בוז’: פעמים שאדם לומד תורה ומעלה עליו הכתוב כאילו הקריב עולה, כאשר הוא לומד לשמה. 
אולם פעמים ואדם לומד תורה והוא נחשב כעושה חטאת ואשם, כאשר הוא לומד על מנת לקנטר…

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך