פרשת תרומה – למה צריך משכן?

עורך: שמעון צוויגנבאום
1 תגובה

“וידבר ד’ אל משה לאמר: דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי: ואת התרומה אשר תקחו מאיתם זהב וכסף ונחושת: ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים: ועורות אלים מאודמים ועורות תחשים ועצי שטים: שמן למאר בשמים לשמן המשחה ולקטרת הסמים: אבני שהם ואבי מילואים לאפוד ולחשן: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם” (פרק כה א – ח).
בפרשתנו הקב”ה מבקש מבני ישראל לתרום לבניית המשכן. הדבר מעורר תהייה. הקב”ה, שמלא כל הארץ כבודו, מבקש מקום לשכון בו? וכפי שמעיד הכתוב בישעיהו (סו א) “כה אמר ד’ השמים כסאי והארץ הדם רגלי אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי”. כיצד יוכל להכיל אוהל זעיר וגשמי את קדושתו של הקב”ה?

נעיין בביאורו של הרמב”ן על הפסוק (שמות כה, י), “ועשו ארון עצי שטים אמתיים וחצי ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קומתו”, – יחזור אל בני ישראל הנזכרים למעלה ואחר כן וצפית אותו ויצקת לו וכולן בלשון יחידי, וכו’ ויתכן שירמוז שיהיו כל ישראל משתתפין בעשיית הארון בעבור שהוא קדוש משכני עליון ושיזכו כולם לתורה וכן אמרו במדרש רבה (שמות לד, ב) מפני מה בכל הכלים כתוב ועשית ובארון כתיב ועשו ארון א”ר יהודה בר’ שלום אמר הקב”ה יבואו הכל ויתעסקו בארון שיזכו לתורה, והעסק, שיתנדב כל אחד כלי זהב אחד לארון או יעזור לבצלאל עזר מעט או שיכוונו לדבר”.

מדברי הרמב”ן ניתן להסיק כי ההתמקדות היא לא בתרומה אלא בתורם. אין זה משנה האם יתרום מזהבו, מכוחו או מזמנו. העיקר שהוא תרם. “מאת כל איש אשר ידבנו לבו – מבאר רש”י – לשון נדבה, והוא לשון רצון טוב”. הקב”ה לא צריך את התרומה. כל העולם שלו. הוא צריך את ליבו של התורם. את הכוונה והרצון הטוב.

אין צורת ביטוי יותר טובה להזדהות עם ערך או מטרה מסוימת, מאשר לתת ולתרום עבורה. הנתינה היא השתתפות, היא יוצרת חיבור אמיתי וחזק. כאשר אב נותן לבנו, אהבתו לבנו רק מתחזקת. כאשר הקב”ה מבקש לשכון בתוך בני ישראל הוא בעצם מבקש להתקרב אליהם, ליצור חיבור, “לשכון” – מלשון שכנות. הקרבה הזאת תוצר מתוך נתינה. המילה “קרבן” אף היא מלשון קירבה, כאשר אדם מקריב מעצמו, הוא מקרב את מושא ההקרבה אליו.

אחרי מתן תורה אין דבר יותר טבעי ומתאים מאשר ליצור תהליך של התקרבות לקב”ה. וזאת ע”י בניית המשכן. הקב”ה מבקש את לב הנתינה של בני ישראל. “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם”, לא בתוכו, בתוכם. בליבותיהם של כל אחד ואחד מהם. “בתוך לבי משכן אבנה לזיוו, קרבן תקריב לו נפשי היחידה”. (רבי אלעזר האזכרי).

מכיוון שכך, כאשר אדם רוצה לתרום למען מטרה מסוימת, הוא צריך לשאול את עצמו, “עבור מי אני תורם?” אדם שתורם עבור גן חיות רואה בגן חיות ערך עליון, ובאותה מידה הרי הוא רואה עצמו – ובצדק – מעורב בגן החיות. כאשר אדם תורם עבור לימוד תורה, הוא נעשה מעורב בלימוד התורה, וגם אם אינו יכול ללמוד תורה בעצמו, אם מחמת טרדת עסקיו, ואם מחמת שאינו מוכשר לכך, מכל מקום זוכה לעולם הבא בחלקם של תלמידי חכמים, מכיוון שע”י תרומתו ונתינתו נעשה חלק מלימוד התורה. “תרומה” – היא גם “התרוממות” משום שהתרומה מרימה את התורם ומחברת אותו לאותה מטרה לשמה תרם.

ונסיים בדברי ה”בעל הטורים” המבאר את הקשר בין פרשת השבוע הנוכחית לפרשות הקודמות:
“תרומה אותיות מ’ תורה שהתורה שנתנה למ’ יום היא לאוכלי תרומה כההיא דאמרי’ לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן שניה לה לאוכלי תרומה וזהו ויקחו לי לשמי שכל מי שעוסק בתורה כאילו לוקח לי שאין לקב”ה בעולמו אל ד’ אמות של הלכה בלבד וע”כ סמך פרשת ויקחו לי תרומה לפרשה של תורה.”

1 תגובה

דני 26/02/2021 - 03:47

חזק

הגב

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך