שהלב אינו משתכנע

עורך: אהרון לוי
0 תגובה

שני איברים משפיעים על אורח חיינו, המוח והלב. המוח משמש כמשכן השכל, ואילו הלב משמש כמשכן הרגש. שניהם משפיעים על החלטות האדם לאורך ימי חייו.

“שמי שירי” – הציגה את עצמה בסיומו של סמינר “ערכים” במנצ’סטר – “למען האמת לא תכננתי להגיע לכאן. עד היום לא היה לי כל קשר לדת או לדתיים, ומעולם לא נפגשתי או שוחחתי עם אדם חרדי. הייתה לי משנה סדורה בכל הקשור ליהדות, ולא חיפשתי דרך לשנות את תפישתי. אני מוכרחה להודות שהגעתי לכאן מתוך שעמום בלבד. תיארתי לעצמי שיגיעו לכאן סטודנטים נוספים ויהיה שמח”.

“אם שמתם לב, התווכחתי ונלחמתי על דעותי לאורך כל הסמינר. לא היתה הרצאה אחת שלא השתתפתי בה, וזה לא היה קל. למען האמת, לא האמנתי שזה יקרה לי, אבל אני מחוייבת להודות שאכן… התורה אמת! מה לעשות! מסתבר שטעיתי”.

“אתם בודאי שואלים את עצמכם האם מחר אני מתחילה לקיים מצוות? טוב… אז ממש ממש לא. אני אמנם מסכימה שהתורה אמת, אבל איך אומרים? טוב לי ככה… נוח לי איך שאני”.

ביקשתי את רשות הדיבור:

“תגידי לי, שירי, אפשר לשאול אותך ארבע שאלות קצרות?”

“כן בהחלט, בשמחה” – ענתה. שקט השתרר באולם.

“האם יש בורא לעולם?”

“בהחלט” – השיבה שירי.

“האם הוא נתן לנו תורה?”

“מסתבר שכן” – ענתה.

המשכתי להקשות: “האם הוא חפץ שנקיים את מצוותיו?”

“בטח, בשביל מה הוא נתן לנו את התורה? כדי שתעמוד בארון?”

“ועכשיו לשאלה האחרונה ברשותך. האם הוא שומע אותנו כעת?”

“אז ככה… מאחר והוא משגיח עלינו בהשגחה פרטית, ברור לי שהוא שומע אותנו” – השיבה שירי בפשטות.

פניתי אל קהל הסטודנטים הצעירים: “עכשיו בואו ונסכם”.

“שירי טוענת שיש בורא לעולם. כמו כן, היא מסכימה לחלוטין שהוא נתן לנו את תורתו. היא גם מודעת לעובדה שהוא חפץ שנקיים את מצוותיו, והיא מודה שהוא שומע אותנו. ומה הוא שומע? הוא שומע ששירי אומרת שעד היום היא לא קיימה את מצוות התורה, שהוא כל כך חפץ שנקיים, מפני שלא האמינה באמיתותן. כעת היא מודה שתורתו אמת, אלא שהיא עדיין מסרבת לקיים את מצוותיו כיון ש… ‘טוב לי ככה… נוח לי איך שאני…’ אם הקב”ה כל כך רוצה ששירי תקיים מצוות, מה הוא צריך לעשות עכשיו?”

דממה!

שני איברים משפיעים על אורח חיינו, המוח והלב. המוח משמש כמשכן השכל, ואילו הלב משמש כמשכן הרגש. שניהם משפיעים על החלטות האדם לאורך ימי חייו. כאשר גובר כוחו של הלב, האדם צועד בדרך הנוחה והקלה. ואילו כאשר השכל גובר, האדם צועד בדרך האמת, גם אם אינה נוחה וקלה.

ההבדל בין האנשים המבקשים לחיות חיים נוחים לאנשים המחפשים את האמת אינו ניכר בדרך כלל, שכן גם אנשי האמת מבקשים חיי נוחות, ואילו האנשים החפצים בחיים הקלים גם הם מחפשים את האמת. את ההבדל ביניהם ניתן לגלות בעיקר כאשר מתגלה סתירה בין הדרך הקלה לאמת. בעוד שהמחפש את הנוחות “ימכור” את האמת עבור נזיד הנוחות, יאלץ איש האמת לוותר על חיים קלים למען האמת בה הוא מאמין.

כדי לשכנע איש אמת לשנות את אורח חייו, כל שנדרש הוא להציג בפניו את האמת. משהכיר בה, הוא יקיים אותה מתוך עקרון, באש ובמים. לעומת זאת, כאשר נציג את האמת לאדם המחפש נוחות, הוא יסרב לשנות את דרכו, גם אם יודע שאין היא הדרך הנכונה.

הדרך היחידה לשכנע אותו לשנות את דרכו, קיים רק כאשר סירובו ללכת בדרך האמת תגרום לו סבל וייסורים. אז “ישתכנע” ב”אמיתות” הדרך. הסיבה לכך היא כי הוא השתכנע שדרך האמת היא גם נוחה.

מכיוון שאין לך אדם שאין בו גם מוח וגם לב, לכן נדרש הוא לשתי הדרכים, וכפי שנאמר (דברים ד’, ל”ט): “וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה’ הוא האלוקים…”. כדי ללכת בדרך ה’ נדרש האדם לידיעת שתי שפות, שפת השכל ושפת הלב.

מסיבה זו מופיעים בתורה, זה לצד זה, פסוקים המלמדים על אמיתותה, ופסוקים המלמדים על שכר מקיימיה ועל כדאיות ההליכה בדרכה. האיזון בין שתי הדרכים הוא המדבר לאדם המצוי.

גם לאחר שפתחה האדמה את פיה ובלעה את קורח, וגם לאחר שמתו מאתיים וחמישים מקטירי הקטורת, סרבו בני ישראל להכיר בבחירת אהרן. במקום להודות על האמת הם טענו נגד משה ואהרן (במדבר י”ז, ו’): “אתם המיתם את עם ה'”. מיד החל הנגף בעם: “ויהיו המתים במגיפה ארבעה עשר אלף ושבע מאות, מלבד המתים על דבר קורח”.

עם סיום המגיפה מצווה הקב”ה על משה לבצע מבחן נוסף (במדבר י”ז, י”ז): “דבר אל בני ישראל, וקח מאיתם מטה מטה לבית אב, מאת כל נשיאיהם לבית אבותם, שנים עשר מטות, איש את שמו תכתוב על מטהו. ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי, כי מטה אחד לראש בית אבותם. והנחתם באהל מועד לפני העדות אשר אִועד לכם שמה. והיה האיש אשר אבחר בו, מטהו יפרח, והשכותי מעלי את תלונות בני ישראל, אשר הם מלינים עליכם”.

למחרת חוזר משה לאוהל מועד, וכאשר הוא מוציא את מטות השבטים, הם מגלים (שם כ”ג): “והנה פרח מטה אהרן לבית לוי, ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים”. כשראו בני ישראל כי פרח מטה אהרן, הם חזרו בהם מתלונותיהם: “ויראו ויקחו איש מטהו”. שתיקה כהודאה.

שאלות רבות עולות מסדר התרחשות האירועים. מדוע ביקשו מקטירי הקטורת לעמוד למבחן במשכן? האם לא ראו כיצד נבלע קורח מנהיגם בבטן האדמה? כיצד העזו בני ישראל לטעון כלפי משה לאחר נס הקטורת: “אתם המיתם את עם ה'”? האם לא ראו בעליל שה’ בחר באהרן ולא במקטירי הקטורת? בנוסף, מה היה במבחן המטות הפורחים, שלא היה במבחן הקטורת? והרי בשניהם הוכח בעליל כי ה’ בחר באהרן.

התשובה היא כי גם לאחר מות קורח, ושריפתם של מקטירי הקטורת, לא השכילו בני ישראל להחדיר לליבם כי ה’ בחר באהרן, כי המוות לא פגע בהם. רק לאחר שפרצה המגיפה, שתק הלב מזעפו, והותיר את הבמה לשפת השכל.

רק לאחר שחוו על בשרם את ייסורי השקר, הם הבינו מהי האמת, וכשהבחינו בפריחת מטה אהרן, הם קבלו אותה בשלמות!

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך