‎⁨פרשת שמיני⁩

עורך: שמעון צוויגנבאום
0 תגובה

“וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר אלהם. דברו אל בני ישראל לאמר זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ. כל מפרסת פרסה ושסעת שסע מעלת גרה בבהמה אתה תאכלו. אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה את הגמל כי מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס טמא הוא לכם. ואת השפן כי מעלה גרה הוא ופרסה לא יפריס טמא הוא לכם. ואת הארנבת כי מעלת גרה היא ופרסה לא הפריסה טמאה היא לכם. ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ושסע שסע פרסה והוא גרה לא יגר טמא הוא לכם. מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו טמאים הם לכם”. (ויקרא יא, א – ח).
הקב”ה מוסר למשה רבינו את סימי כשרות החיות אותם עליו ללמד את בני ישראל. עליהם להבחין בשלושה סימני כשרות ספיציפיים:

א, על החיה להיות מפרסת פרסה.

ב, על רגלה של הבהמה להיות אף שסועה.

ג’, הבהמה תהיה מעלת גרה.

הכתוב מוסיף ומפרט כי יתכן כי אחד הסימנים או שניהם יופיעו בחיה מסוימת, אך כל עוד שלושת הסימנים יחדיו אינם מופיעים בחיה – החיה טמאה ואסורה באכילה.
הכתוב גם מגלה לנו, כי ישנן ארבעה חיות בהם יופיעו חלק מן הסימנים הללו – אך לא כולם. ההגמל, השפן, הארנבת והחזיר.
הרמב”ן על הפרשה שואל, מדוע הכתוב האריך לפרט ולמנות את ארבעת החיות הללו, די בכך שיכתוב בדרך קיצור שאין די בחלק מן הסימנים אלא צריך את כולם. כותב הרמב”ן – “והיה ראוי שיאמר כן בדרך כלל אלא שפרט הגמל והשפן והארנב בגרה והחזיר בפרסה, מפני שאין אחרים בעולם בסימן האחד לבדו”.
הדבר דורש לעצור ולהתבונן: מתוך שלל של אינספור מיני בעלי החיים על פני כדור הארץ, אין סוף זנים של חיות ובהמות, אומרת התורה, שישנם רק ארבעה בעלי חיים בעלי סימן אחד – הגמל, השפן, הארנבת והחזיר. יש לזכור שבאותה העת כאשר התורה נמסרה, עולם המדע כלל לא היה קיים. אלא שאף בימינו אנו, עם כל הציוד המודרני, והטכנולוגיה החדישה והמשוכללת העומדת לרשות המדענים, עדיין אין אפשרות טכנית לדעת ולהכיר את כל זני החיות הקיימים בעולם. אין אף מדען או זואולוג – בקי בעולם החי ככל שיהיה, שיעמוד ויאמר קבל עם ועדה, – “ישנם רק ארבעה חיות בכל העולם, אשר מתוך הנתונים הבאים – מפריס פרסה, שוסע שסע ומעלה גרה – קיים בהם רק נתון אחד…” אף אחד לא יעז לומר זאת – משום שאף מדען שפוי, לא יקח סיכון, הרי יכול להיות שמחר עולם המדע יגלה חיה נוספת בה קיימים רק חלק מן הנתונים הללו, שתסתור את ההצהרה שלו, ויתברר שהוא טעה ואמר דברים שאינם נכונים, ועשה מעצמו צחוק.
בזאת נסגר פי האומרים שאין תורה מן השמיים, – אם מי שכתב את התורה ונתן אותה היה שרלטן או נוכל, המבקש שאנשים יאמינו בו, מדוע עליו לקחת על עצמו סיכון כה עצום, ולכתוב בתורה דברים שמחר עלולים להתברר כשקר. אדם כזה, לא יכול לעשות מעצמו צחוק ולכתוב כל מה שהוא רוצה, ומחר אנשים יגלו שהכל בלוף.
הגמרא במסכת חולין (ס ע”ב), מחזקת טענה זו – “וכי משה רבינו קניגי היה או בליסטרי היה,(כלומר – זואולוג או צייד, המתמצא במיני בעלי חיים)?! מכאן תשובה לאומר אין תורה מן השמים!” כלומר, עיסוקו של משה לא היה קשור לחיות כלל, הוא מעולם לא למד זואולוגיה. עלינו גם לזכור כי מדובר בתקופה של לפני 3,333 שנה, – תקופה ישנה ופרימיטיבית, בה עולם המדע לא היה קיים כלל, וטרם התגלו שני יבשות – אוסטרליה ואמריקה, ועם כל זאת, בתורה שנתנה אז, נתכב כי בכל העולם ישנם רק ארבעה זנים כאלו. זו הוכחה נפלאה לאמיתות התורה – כי התורה נתנה מהשמים מיד בורא העולם, שכן, רק בורא העולם יכול לדעת באמת לאלו חיות סימן אחד, ולאלו כמה סימנים, שכן הוא ברא את העולם על כל החי שבו. אולם מלבד בורא עולם, איש אינו יכול לדעת זאת. והנה מזמן שהתורה נתנה בהר סיני חלפו להן 3,333 שנה, ועדיין – איש לא מצא חיות נוספות כאלו. זוהי הוכחה מדהימה לאמיתות התורה.
“הכלל האלמנטרי שכל בעל חיים שהוא מעלה גרה הרי הוא מפריס פרסה, חוץ מהגמל, השפן והארנבת – יש בו חוקיות חשובה במדעי הזואולוגיה. משפחת מעלי הגרה ומפריסי הפרסה הם קבוצה מוגדרת ומיוחדת בבעלי החיים. מעניין, שגילויים של אוסטרליה ואמריקה לא הביאו לגילויים של בעלי חיים שאין להם תכונות משותפות אלו… לא נתגלה עד היום סוג שהוא מעלה גרה בלבד או מפריס פרסה בלבד, שאינו משתייך לקבוצת הגמל והחזיר”, (ד”ר י. לוינגר – זואולוג).
מעניין לציין כי לפני כמה מאות שנים יצאה משלחת מדענים אירופאים במטרה לגלות חיות נוספות כאלו, כדי להוכיח כי התורה היא שקר. בסופו של דבר מצאו הם את חזיר הבבירוסה. באו המדענים נרגשים לחכמי ישראל – “מצאנו עוד חיה כזו”… הסתכלו חכמי ישראל על הבבירוסה והפטירו – “מזל טוב.. מצאתם את השסועה”. ולנגד עיניהם הנדהמות של המדענים פתחו להם החכמים את ספר דברים – “אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה השסועה את הגמל ואת הארנבת ואת השפן כי מעלה גרה המה ופרסה לא הפריסו טמאים הם לכם”. (דברים יד, ז). חכמי ישראל הסבירו להם כי הצורה הנכונה לקרוא את הפסוק היא – “וממפריסי הפרסה: השסועה…” וכפי שמבא רש”י, “בריה היא שיש לה שני גבין ושני שדראות”, כלומר – התורה כבר כללה את החיה הזו. לא גליתם שום דבר חדש.
בהמשך הפרק כותבת התורה – “את זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אתם תאכלו. וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים מכל שרץ המים ומכל נפש החיה אשר במים שקץ הם לכם”. (שם, פסוקים ט – י).
המשנה במסכת נידה (ו, ט), חושפת בפנינו סוד מדעי – “כל שיש לו קשקשת, יש לו סנפיר, ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת. כל שיש לו קרנים, יש לו טלפים. ויש שיש לו טלפים ואין לו קרנים”.
לכאורה, איזו הצהרה חסרת אחריות! כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר?! כיצד ניתן להכליל מיליוני זנים של בעלי חיים תת ימיים, תחת הכלל של – “כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר”? הרי עולם המדע עצמו מודה כי גם כיום רחוק הוא מלהכיר את אפס קצהו של עולם החי התת ימי. והנה, עד היום לא הועמד כלל זה שנכתב לפני אלפי שנים תחת סתירה עובדתית מן השטח. אין זאת אלא כי אם בורא עולם המכיר את בריאתו ושולט בימים ובנהרות, הוא נתן לנו את התורה ורק הוא היכול לקבוע כלל זה.

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך