משנתו המוסרית-קבלית של הרמ"ק הקדוש

התורה מצווה עלינו: "והלכת בדרכיו". שואלים חז"ל – וכי איך יכול אדם ללכת בדרכיו של הקדוש ברוך הוא, הרי הוא אש אוכלה? אלא, מה הוא רחום – אף אתה רחום, מה הוא חנון – אף אתה חנון. הרמ"ק לוקח את הציווי הזה והופך אותו לתוכנית עבודה: אם תבין איך הבורא מנהיג את העולם דרך עשר הספירות ומידות הרחמים, ותחקה את ההנהגה הזו בחייך – אתה הופך להיות מרכבה לשכינה.

א. מידת "נושא עוון": סוד הסבלנות האינסופית

המידה הראשונה שהרמ"ק מלמד אותנו היא "נושא עוון". תחשבו על הנס שקורה בכל רגע: אדם עובר עבירה, הוא משתמש בכוח החיים שהשם נותן לו באותו רגע ממש כדי למרוד בו. ובכל זאת, הבורא לא מפסיק את חיותו. הוא "סובל עלבון" וממשיך להנשים את האדם, להזרים לו דם, לתת לו כוח – הכל כדי להמתין לו שישוב בתשובה.

הרמ"ק פונה אלינו ואומר: "בני, אם הבורא סובל עלבון ממך ולא מפסיק להיטיב לך, איך אתה לא יכול לסבול עלבון מחברך?". מידת הסבלנות היא הבסיס לכל הקדושה. כשמישהו פוגע בך, מבזה אותך או גוזל ממך, ואתה בוחר לא להגיב ברגע הראשון, אלא להמשיך להאיר פנים – אתה פועל בדיוק כמו המאציל העליון. זוהי גבורה שבשתיקה, והיא פותחת שערי רחמים בשמיים.

ב. מידת הכתר: הענווה המוחלטת

הספירה העליונה ביותר היא הכתר, והמידה המקבילה לה בנפש האדם היא הענווה. הרמ"ק מסביר שהכתר הוא מעל השכל, הוא המקור להכל, ובכל זאת הוא "אין". הוא לא מחזיק טובה לעצמו.

אדם שרוצה לקנות את מידת הכתר צריך להרגיל את עצמו להיות "שפל ברך" בפני כל אדם. ולא סתם בפה, אלא בלב. עליך לראות בכל יהודי את הנקודה האלוקית שבו, ולהבין שבמובן מסוים הוא טוב ממך. כשאדם מבטל את האגו שלו, הוא הופך להיות כלי קיבול לאור אינסוף. הכתר הוא כתר מלכות, אבל המלך האמיתי הוא זה שמשרת את כולם בענווה. אדם שמתגאה, הקדוש ברוך הוא אומר: "אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת". הענווה היא הדירה של השכינה בעולם הזה.

ג. מידת החסד: אהבה ללא תנאי

ספירת החסד היא ההתפשטות של האור. הרמ"ק מלמד שחסד אמיתי הוא לא רק לתת למי שמגיע לו, אלא להיטיב לכל הבריות, גם לאלו שנראים לנו רחוקים או לא ראויים.

"יהיה אוהב את הבריות כולם, אפילו הרשעים", כותב הרמ"ק. למה? כי כולם ברואיו של השם, ובכולם יש ניצוץ קדוש. כשאתה מתרגל לאהוב כל יהודי, אתה מעורר את ספירת החסד העליונה. החסד הזה הוא הכוח שמחזיק את העולם – "עולם חסד יבנה". אם נשפוט כל אדם לכף זכות, אם נחפש את התירוץ למה הוא פעל כפי שפעל, אנחנו גורמים למערכת המשפט העליונה לדון גם אותנו בחסד וברחמים.

ד. תיקון הדיבור והמחשבה

הרמ"ק מחבר בין הספירות לבין איברי הגוף. המחשבה צריכה להיות תמיד בדברי תורה או בטובת ישראל (כנגד החכמה והבינה). העיניים צריכות להסתכל תמיד בטוב ולא ברע. והפה? הפה הוא המלכות.

ספירת המלכות היא הדיבור. הרמ"ק מזהיר אותנו שהדיבור שלנו יוצר מציאות. אדם שמוציא מפיו דברי נבלה או לשון הרע, הוא פוגם בספירת המלכות ומנתק אותה מהמקור שלה. לעומת זאת, מי שמשתמש בדיבורו כדי לעודד אנשים, כדי להתפלל וללמוד, הוא "מתקן את המלכות". הדיבור שלך צריך להיות עדין, מלא חן וחסד, כך שכל מי ששומע אותך ירגיש את הנועם של השכינה.

ה. אחדות כל הנשמות

יסוד עצום בתורת הרמ"ק הוא הערבות ההדדית. הוא מסביר שכל נשמות ישראל הן קומה אחת שלמה. אם יד אחת כואבת, כל הגוף כואב. לכן, אדם לא יכול להגיד "אני צדיק, מה אכפת לי מהשכן שלי?". אם השכן שלך חוטא, זה פוגם גם בנשמה שלך, כי כולנו מחוברים בשורש.

מכאן נובעת החובה להתפלל על כל עם ישראל, לעזור לכל יהודי ולהרגיש את צערו של השני. כשאתה כואב את כאבו של חברך, אתה ממשיך עליו רחמים מהמקור העליון. זוהי עבודת "הייחודים" האמיתית – לא רק כוונות נסתרות בתפילה, אלא איחוד הלבבות למטה שמביא לאיחוד העולמות למעלה.

מסר אישי מהתומר דבורה

אחיי, הרמ"ק לא ביקש מאיתנו להיות מקובלים שפועלים בשמות קדושים. הוא ביקש שנהיה בני אדם קדושים. "ראוי לאדם שיידמה לקונו", זה המשפט שפותח את ספרו.

קחו על עצמכם היום קבלה אחת קטנה ממידות הרחמים:

  1. סבלנות: אם מישהו מעצבן אתכם היום – תשתקו שתי דקות לפני שתגיבו. תהיו "נושא עוון".
  2. ענווה: תמצאו מעלה אחת גדולה במישהו שאתם בדרך כלל מזלזלים בו.
  3. חסד: תעשו טובה קטנה למישהו שלא יכול להחזיר לכם טובה.

בזכות ההידמות הזו לבורא, אנחנו זוכים להסיר את המסכים המבדילים בינינו לבין אבינו שבשמיים. אור הרמ"ק הקדוש, שמאיר מצפת לכל העולם, יאיר בתוך לבכם ויביא לכם ולכל בית ישראל ברכה, ישועה וגאולה קרובה.

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך

פייסבוק