משנתו של סידנא בבא סאלי זצוק"ל

עם ישראל נמשל ליונה. מה יונה זו כנפיה מגינות עליה, כך ישראל – המצוות והקדושה הן המגינות עליהם. סבא, בבא סאלי, לא היה רק איש של מופתים; הוא היה איש של עבודה. כל נס שראו אצלו, כל בקבוק ערק שהתברך ולא נגמר, כל חולה שקם ממיטתו – הכל היה תוצאה של עבודה סיזיפית, יומיומית, על שני דברים עיקריים: קדושת העיניים וקדושת הפה.

א. המלחמה על העיניים: השער לנשמה

בבא סאלי היה אומר שמי שרוצה שהקדוש ברוך הוא ישמע לקולו, הוא צריך קודם כל לשמוע לקול הקדוש ברוך הוא. והציווי הראשון של הקדושה הוא "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם".

מפי נכדו: סבא היה קדוש בצורה שאי אפשר לתפוס בשכל אנושי. הוא לא הביט מחוץ לארבע אמותיו. כשהיה הולך ברחוב, היה מכסה את עיניו בגלימתו כדי לא לראות שום דבר שעלול לפגום בטהרת המחשבה שלו. הוא הסביר שהעין היא כמו עדשה של מצלמה – כל מה שנכנס פנימה נחרט על הנשמה. אם הנשמה מלאה בתמונות של חול ושל פריצות, איך אפשר לצפות שהיא תהיה כלי קיבול לאור התורה?

הוא היה אומר לנו: "בניי, אם אתם רוצים לראות את השכינה, אתם צריכים לנקות את העיניים". אדם ששומר על עיניו, הקדוש ברוך הוא נותן לו "ראייה רוחנית". הוא פתאום מבין דברים שאחרים לא מבינים, הוא רואה את האמת מבעד לשקר של העולם הזה. בדור שלנו, שבו הניסיון נמצא בתוך הכיס של כל אחד, בתוך המכשירים הקטנים האלו, העבודה הזו קשה פי אלף. אבל תדעו לכם – ככל שהניסיון גדול יותר, כך השכר על כל רגע של התגברות הוא אינסופי. כשאתה מוריד את העיניים ברחוב, אתה בורא מלאך שמגן עליך ועל כל עם ישראל.

ב. כוח הדיבור: הפה הוא קודש קודשים

סוד נוסף של בבא סאלי היה שמירת הלשון. הוא כמעט ולא דיבר דברי חולין. כל דיבור שלו היה תורה, תפילה או ברכה. הוא ידע שהפה של היהודי הוא "כלי שרת" של בית המקדש.

הגמרא אומרת: "מוות וחיים ביד הלשון". סבא היה מזהיר אותנו מאוד מלשון הרע ומחלוקת. הוא היה אומר שאדם שיוצא מפיו לשון הרע, הוא מלכלך את הצינור שדרכו התפילה שלו צריכה לעלות. דמיינו צינור מים מלא בבוץ – גם אם תזרים בו מים זכים, הם יצאו מלוכלכים. כך התפילה של מי שמדבר רע על חברו.

פעם בא אליו אדם שביקש ברכה לישועה גדולה. בבא סאלי הסתכל עליו בעיניו הקדושות ואמר לו: "למה אתה מבקש ממני ברכה? הפה שלך חזק יותר משלי! אם רק היית שומר עליו משקרים ומלשון הרע, כל מה שהיית מוציא מהפה היה מתקיים". זהו סוד הברכה של הצדיק – הפה שלו נקי כל כך, שכשנזרקת ממנו מילה, היא מיד הופכת למציאות. "צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים". אם נקדש את הדיבור שלנו, אם נלמד לשתוק כשבא לנו לענות בעצבים, אנחנו בונים לעצמנו כוח של ברכה בתוך הבית שלנו.

ג. אהבת ישראל ומידת הענווה

למרות קדושתו העצומה, בבא סאלי היה עניו ושפל ברך בצורה מדהימה. הוא היה מקבל כל יהודי, מפשוט שבפשוטים ועד לגדולי עולם, באהבה ובהארת פנים. הוא לא ראה את עצמו מעל אף אחד. הוא היה אומר שהתורה נקנית רק במי שמשים עצמו כמדבר – הכל דורכים עליו והוא נשאר יציב.

הוא היה מספר על אבותינו במרוקו, שהיו חיים בדוחק ובעוני אבל בשמחה גדולה ובאמונה פשוטה. האמונה הזו היא ה"חמצן" של הנשמה. בבא סאלי היה אומר שתשובה אמיתית לא חייבת להיות בסיגופים ובתעניות קשות, אלא באהבה. "ואהבת לרעך כמוך" זה כלל גדול בתורה – אם אתה אוהב את הבנים של המלך, המלך אוהב אותך. הוא היה בוכה בדמעות שליש על צער השכינה ועל הגלות של עם ישראל, והיה מתפלל שכל יהודי, גם הרחוק ביותר, ימצא את הדרך הביתה.

ד. סוד היין והקידוש: העלאת החומר לקודש

רבים שואלים על עניין ה"ערק" והיין של בבא סאלי. צריך להבין – אצל הצדיק, האכילה והשתייה הן עבודה רוחנית לכל דבר. הוא לא שתה בשביל ליהנות מהטעם, אלא כדי לעשות "ייחודים". היין מסמל את ה"סוד" (יין בגימטריה 70, וגם סוד בגימטריה 70).

בבא סאלי היה לוקח את החומר, את המים או היין, ומברך עליהם בכוונה כזו שהיה משנה את המבנה הרוחני שלהם. הברכה שלו הייתה מושכת אור אלוקי לתוך הנוזל, ומי שהיה שותה מזה – האור הזה היה נכנס לו לתוך הדם, מנקה לו את המחשבות ומרפא לו את הגוף. זה מלמד אותנו שכל דבר בעולם הזה יכול להיות קדוש. כשאדם אוכל בנחת, מברך בכוונה, ומתכוון שהכוח מהאוכל ייתן לו כוח לעבוד את השם – הוא הופך את השולחן שלו למזבח.

ה. השגחה פרטית: הנס שבתוך הטבע

סבא היה חי בתודעה של השגחה פרטית בכל רגע. הוא לא ראה "טבע". מבחינתו, זה שהשמש זורחת זה נס בדיוק כמו קריעת ים סוף. הוא היה אומר שאדם שמאמין באמת, לא דואג מה יהיה מחר. "השם יתברך זן ומפרנס לכל, הוא לא יעזוב אותך".

הוא תמיד היה מזכיר לנו את דברי הגמרא: "כל מה דעביד רחמנא – לטב עביד" (כל מה שעושה השם – לטוב הוא עושה). גם כשקשה, גם כשנראה שהכל סגור, צריך לדעת שזה חלק מהתהליך של הגאולה. הגלות היא כמו הריון – יש כאבים, יש צער, אבל בסוף נולד משהו חדש וקדוש.

מסר אישי לסיום: איך מתחברים לאור שלו?

אחיי, בבא סאלי השאיר לנו צוואה רוחנית ברורה: אל תתייאשו מהקדושה. גם אם נפלת, גם אם נכשלת בעיניים או בדיבור – תקום מחדש. "שבע יפול צדיק וקם". הקדוש ברוך הוא לא מחפש מלאכים, הוא מחפש אנשים שרוצים להיות טובים יותר.

קחו על עצמכם היום דבר אחד קטן לזכרו:

1. אולי לברך ברכת המזון מתוך סידור ובכוונה?
2. אולי להוריד את העיניים לרגע אחד כשיש ניסיון ברחוב או בטלפון?
3. אולי לשתוק ולא להעיר לחבר או לאישה גם כשאתה צודק?

בזכות הפעולות הקטנות האלו, אנחנו מושכים את האור של בבא סאלי לתוך החיים שלנו. כשאנחנו עושים את רצונו של מקום, הצדיקים שבשמיים עומדים וממליצים עלינו טוב, ומעוררים עלינו רחמים גמורים.