שלום לכם ידידיי היקרים,
בואו נצלול עכשיו לתוך שלוש קושיות יסודיות בפרשת "וארא". אנחנו הולכים לעבור מסע בין המילים, בין המדרשים ובין התובנות שישנו לכם את הדרך שבה אתם מסתכלים על הקשיים בחיים שלכם.
הקדמה: למה בכלל לשאול קושיות?
לפני שנתחיל, תחשבו על זה רגע: למה התורה נכתבה בצורה כזו שמעוררת כל כך הרבה שאלות? למה ה' לא כתב הכל "חלק", ברור ופשוט? התשובה היא שהקושיא היא הפתח של הנשמה להיכנס פנימה. כשמשהו "לא מסתדר" לנו בטקסט, זה סימן שיש שם אוצר שמחכה שנגלה אותו. בפרשת "וארא", הקושיות הן לא רק שאלות אינטלקטואליות – הן מראה למאבקים היומיומיים שלנו.
קושיא א': הדיבור האבוד של משה רבנו
השאלה: בסוף הפרשה הקודמת, משה רבנו חווה משבר אמון קשה. הוא בא לפרעה, והמצב רק החמיר. ה' עונה לו בפתח פרשתנו בנאום עוצמתי, מבטיח לו גאולה עם ארבע לשונות של חירות. משה הולך לבני ישראל, מבשר להם את הבשורה, והם – בגלל "קוצר רוח" – לא שומעים. ואז מגיע הרגע התמוה: ה' אומר למשה "בֹּא דַבֵּר אֶל פַּרְעֹה", ומשה עונה: "הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם?".
תעצרו ותחשבו על זה: הרי רק לפני רגע ה' הבטיח לך שהוא איתך! כבר בפרשת "שמות" ה' אמר למשה "מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם… אָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ". איך משה מסוגל לחזור שוב על הטענה של "ערל שפתיים"? האם הוא שכח את מה שה' אמר לו? האם משה רבנו חס וחלילה מפקפק בכוחו של בורא עולם לרפא אותו או לתת לו מילים?
התירוץ והעומק: חז"ל והמפרשים (ביניהם ה"אור החיים" הקדוש) מגלים לנו סוד פסיכולוגי מדהים. משה לא התלונן על פגם פיזי בשפתיים שלו. הוא דיבר על משהו שנקרא "תקשורת רוחנית". משה אומר לה': "ריבונו של עולם, כוח הדיבור של המנהיג לא מגיע מהגרון שלו, הוא מגיע מהלב של השומעים שלו". כאשר בני ישראל ב"קוצר רוח" ולא מסוגלים לשמוע, הדיבור של משה "נחנק". הוא מרגיש ערל שפתיים כי אין מי שיקבל את המילים. משה מלמד אותנו שדיבור הוא לא פעולה חד-צדדית. כדי שמילים ישפיעו על העולם (פרעה), הן צריכות קודם כל לעבור דרך כלי קיבול (עם ישראל).
המסר לחיים שלכם: כמה פעמים הרגשתם שאתם מדברים לקירות? בבית, בעבודה, עם לקוחות? תחשבו על זה – אולי הבעיה היא לא במילים שלכם, אלא ב"קוצר הרוח" ובחוסר המוכנות שלכם או של הצד השני לקבל? משה מלמד אותנו שאם אנחנו רוצים שהעולם יקשיב לנו, אנחנו חייבים קודם כל לבנות את האמונה הפנימית בתוכנו. כשעם ישראל לא שומע, גם פרעה לא ישמע. הכל מתחיל מהבית, מהחיבור הפנימי.
קושיא ב': האסטרטגיה של מכות מצרים
השאלה: אנחנו מתחילים בפרשה הזו את סדר עשר המכות. המכה הראשונה היא דם, השנייה צפרדע, השלישית כינים. תשאלו את עצמכם: אם המטרה היא להוציא את ישראל ממצרים, למה ה' צריך את כל ה"משחקים" האלה? למה לא להנחית על פרעה מכה אחת ניצחת, כמו מכת בכורות, ולסגור עניין ביום הראשון? למה להתחיל דווקא במים שהופכים לדם? מה הקשר בין מים לדם לגאולה של עם שלם?
התירוץ והעומק: המכות לא נועדו רק לשבור את מצרים פיזית, הן נועדו לשבור אותם קונספטואלית. מצרים הייתה המעצמה הכי גדולה בעולם כי היא שלטה בנילוס. הנילוס לא היה רק מקור מים, הוא היה ה"אלוהים" שלהם. הוא סימל את הביטחון הכלכלי, את היציבות, את הידיעה ש"לי יאורי ואני עשיתני". ה' אמר: אני לא מוציא אתכם רק מעבדות פיזית, אני מוציא אתכם מעבדות למחשבה שמצרים היא חזות הכל. המכה הראשונה הייתה פגיעה ב"ביטחון העצמי" של מצרים. הפיכת המים לדם היא אמירה: "מה שאתם חושבים שהוא מקור החיים שלכם (היאור), יהפוך למקור של ריקבון ומוות".
תחשבו על זה – ה' משתמש בשיטה הדרגתית כדי לחנך גם את עם ישראל. הוא מראה להם מכה אחרי מכה שכל מה שהם פחדו ממנו במצרים – הכלים הטכנולוגיים, העושר, האלוהויות – הכל הבל הבלים מול כוחו של בורא עולם.
המסר לחיים שלכם: לפעמים אנחנו מרגישים תקועים במצרים פרטית משלנו. אנחנו סוגדים ל"יאורים" של ימינו – לכסף, למעמד, למה שיגידו עלינו. ה' שולח לנו "מכות" קטנות, לא כדי להעניש, אלא כדי להראות לנו שהמקורות שבהם אנחנו בוטחים הם משענת קנה רצוץ. הוא רוצה שנבין שהביטחון האמיתי נמצא במקום הרבה יותר עמוק.
קושיא ג': חידת הבחירה החופשית של פרעה
השאלה: זו אולי השאלה הכי מפורסמת בתולדות הפרשנות המקראית. ה' אומר למשה: "וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה". בואו ננתח את זה ביחד: אם ה' הוא זה שמקשה לפרעה את הלב, איך ה' יכול לבוא אליו בטענות? איך אפשר להעניש את פרעה אם ה' נעל לו את היכולת לחזור בתשובה? איפה הבחירה החופשית שלו? זה נראה כאילו פרעה הוא רק בובה על חוט בתוך מחזה שנכתב מראש.
התירוץ והעומט: הרמב"ם והרמב"ן נותנים שני כיוונים מדהימים לתירוץ הקושיא הזו.
- הצטברות החטא: הרמב"ם אומר שיש שלב שבו אדם חוטא כל כך הרבה, שה' נועל לו את שערי התשובה כעונש על החטאים הקודמים. הוא איבד את הזכות לבחור כי הוא השחית את הנפש שלו עד היסוד.
- חיזוק הבחירה (התירוץ העמוק יותר): הרמב"ן והרש"ר הירש מסבירים בדיוק הפוך. ה' לא "לקח" לפרעה את הבחירה, הוא החזיר לו אותה! תחשבו על זה: אדם רגיל שחווה מכות כמו דם, צפרדע וכינים – הוא נשבר. הוא יגיד "אני משלח את העם" רק כי כואב לו, לא כי הוא באמת מאמין שזה נכון. זו לא בחירה חופשית, זה פחד מהשוט. ה' אמר: אני אקשה (אחזק) את לב פרעה. אני אתן לו כוח עמידה מול המכות, כדי שהייסורים לא יכריעו אותו. עכשיו, כשפרעה עומד זקוף מול המכות, אנחנו נראה מה הוא באמת רוצה. אם הוא יסרב לשלוח – זו תהיה ההחלטה האמיתית שלו, לא הלחץ הפיזי.
המסר לחיים שלכם: בחיים יש לנו רגעים שבהם אנחנו "נשברים" מהקושי ועושים שינוי רק כי אין לנו ברירה. אבל ה' רוצה מאיתנו משהו אחר. הוא נותן לנו לפעמים את הכוח לעמוד בניסיונות קשים כדי לבחון – מי אנחנו באמת כשיש לנו כוח? האם כשיש לנו את היכולת להתעקש ולעמוד על שלנו, אנחנו בוחרים בטוב או ננעלים על הטעויות שלנו?
סיכום: הדרך מאריכות רוח לגאולה
ידידיי, עברנו דרך שלוש קושיות. ראינו שמשה רבנו נאבק בתקשורת כי העם היה בסטרס ("קוצר רוח"). ראינו שהמכות הן תהליך חינוכי של פירוק האלוהויות המדומיינות שלנו. וראינו שהקשיית לב פרעה היא בעצם המבחן הכי גדול של הבחירה החופשית.
המסר המאחד של כל הקושיות האלו הוא אחד: תסתכלו מעבר למעטפת. אל תיבהלו כשמילים לא נשמעות, אל תיבהלו כשמקורות הביטחון שלכם משתנים, ואל תפחדו מהכוח שה' נותן לכם – פשוט תשתמשו בו כדי לבחור בנכון.
כשאתם יוצאים עכשיו מהלימוד הזה, תחשבו על נקודה אחת מתוך השלוש שהכי נגעה בכם, ותנסו ליישם אותה השבוע. אם זה לתת יותר "אריכות רוח" לאנשים סביבכם כדי שיוכלו לשמוע אתכם, או אם זה לבחון מחדש במה אתם באמת בוטחים.
שבת שלום ומבורכת לכולכם, שבת של חירות, של אור ושל נשימה עמוקה!