"ויקצוף משה על פקודי החיל" (לא, יד)
משה רבנו כעס על ראשי הצבא על כך שהשאירו בחיים את הנשים שנשבו במלחמת מדיין. וכך אומרת התורה "ויאמר אליהם משה החייתם כל נקבה?!"
לכאורה, כיון שמשה 'קצף' על פקודי החיל, מדוע יש צורך לציין "ויאמר אליהם משה", שמשמעות אמירה זו היא פנייה מחודשת לראשי הצבא?
ביאר הגאון רבי זלמן סורוצקין: משה רבנו כעס על פקודי החיל. לכן ערך הפסקה עד שיצטנן כעסו, רק לאחר מכן שב ופנה אליהם מחדש "ויאמר אליהם"…
"האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה" (לב, ו)
בעת שאסף רבי נפתלי מרופשיץ ממון לצדקה עבור העניים, הגיע פעם לביתו של משכיל יהודי ודפק על שער החצר. כלבו של המשכיל יצא והחל לנבוח לעבר הרבי. נטל רבי נפתלי את מקלו והכה בראשו של הכלב, שהשתתק.
עמד המשכיל בפתח ביתו ובעזות פנים התגרה ברבי מרופשיץ: "הלא נאמר בתורה 'למה תכה רעך'?"
"עד שאתה עומד בפתח הבית ומקשה עלי מהתורה", השיב לו רבי נפתלי מנה אפיים, "איך שכחת פסוק מפורש בפרשת מטות: 'האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה'?!"…
"והיה אשר תותירו מהם לשִׂיכִּים בעיניכם ולצנינים בצִדיכם וצררו אתכם על הארץ" (לג, נה)
יש להבין מפני מה נכפל הציווי שלא להותיר בחיים מגויי ארץ כנען, מפני שבהמשך ירעו לישראל. וכי זו תחרות של ביטויים נמלצים שיש צורך בכמה? "לשיכים בעיניכם", "לצנינים בצידיכם", "וצררו אתכם".
מבאר בספר 'התורה והמצווה' שיש כאן שלושה דברים שונים.
דרכו של אויב בתחילה היא להסתיר את כוונותיו הרעות. לכן נאמר "לשיכים בעיניכם", מלשון 'סכך' המסתיר וחוסם את הראייה (של הכוונה האמיתית). לאחר מכן יהיו האויבים "לצנינים (-קוצים) בצידיכם"; קצת מפריע, אבל לא נורא. ובהמשך "וצררו אתכם על הארץ", רחמנא ליצלן…
"ומצרים מקברים את אשר הכה ה' בהם כל בכור ובאלוהיהם עשה ה' שפטים" (לג, ד)
מספר חברי כנסת "רגישים לכבוד הזולת" פנו לגאון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל, לאחר שנחתם הסכם השלום בין מדינת ישראל למצרים, וביקשו ממנו – בתור סמכות דתית גבוהה – שיפעל לשנות את נוסח ה'הגדה של פסח' המתארת את עונשי המצרים, כדי שלא "לפגוע" ברגשותיהם…
נענה להם הגר"ע שאין מי שבסמכותו לשנות כזה דבר.
לנוכח טענת חברי הכנסת שהתעקשו שהדבר יפגע ברגשות המצרים, ואם המצרים ישאלו את מדינת ישראל לפשר הנוסח לא תהיה בידם תשובה, נענה הגר"ע יוסף בבת-שחוק ואמר:
"תגידו להם ככה: המצרים שעליהם כתבה ההגדה – הם המצרים הקדמונים. הם התנהגו ברשעות כלפי היהודים וספגו את עונשם. אבל אתם – אינכם רשעים כמו הראשונים, והא ראיה, חתמתם עימנו הסכם שלום. לפיכך, לא אליכם מכוונת ההגדה של פסח"…
"בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדול" (לה, כח)
לכאורה, אם ישב הרוצח בעיר המקלט עד מות הכהן הגדול, הרי שיש כאן איפה ואיפה. יש רוצח שישב בעיר המקלט שלושים שנה, ורוצח שישב אולי חודשיים…
מבאר בספר 'על התורה' באופן חריף: כיון שמדובר כאן ברוצח בשגגה, כמאמר הכתוב "אשר לא צדה (-התכוון) והאלוקים אינה (-זימן) לידו", הרי שאיננו יודעים כמה תום לב היה כאן וכמה רשלנות המחייבת עונש.
לכן הדבר הצודק וההוגן ביותר שיהיה דינו של רוצח בשגגה מסור בידי שמים, כמה זמן עליו לרצות את עונשו בעיר מקלט. באופן כזה, לא יהיה משפט צודק והוגן מזה. לכל רוצח, כפי מצפוני לבו הגלויים וידועים כלפי שמיא…
"אלה מסעי בני ישראל" (לה' א')
ארבעים ושניים מסעות נסעו בני ישראל לפי מניין התורה בפרשתנו ממצרים ועד לפני כניסתם לארץ. אור שבעת הימים ה'בעל שם טוב' הקדוש, מגלה לנו יסוד גדול: כל יהודי בימי חייו עובר גלגולים שונים שמקפלים בתוכם את כל המסעות שעברו בני ישראל ממצרים ועד לארץ ישראל.
זוהי הסיבה שהתורה פירטה את כולם, כדי שכל אחד ידע כאשר הוא מזהה בעצמו שהוא נקלע למסע מסוים שבו הוא נמצא במסע פלוני אלמוני, שיראה כיצד נהגו שם בני ישראל בתורה – וידע מה הפתרון.
תשאלו, ובצדק: אנחנו לא זוכרים בעל פה יותר מארבעה שמות מקומות של מסעות ברצף. יתרה מזו, גם אם נזכור, מהיכן נזהה בחיים שלנו בשנות האלפיים את המצב הספציפי בו עמדו אבותינו במדבר אי שם?
נקדים לכך סיפור וניקח ממנו את המסר כיצד יכולים אנו לרכוש כלים עם מעט מודעות לנושא, ולהתחבר לעצמנו ולסובב בצורה שלא הכרנו.
בפעם הראשונה שהגיע רבי יעקב יוסף מפולנאה, בעל 'תולדות יעקב יוסף', לבעל שם טוב הקדוש, דיברו ביניהם בדברי תורה. תוך כדי שיחתם דפק בדלת בעל מלאכה גוי והציע לבעל שם טוב לתקן כלי שנשבר, או לחזק רהיט רעוע.
ענה לו הבעש"ט: "השבח לבורא, אצלי כל הרהיטים מחוזקים ואין אף כלי שבור".
הגוי שמע, אך סירב להרפות, הוא רוצה להרוויח כמה פרוטות: "אולי בכל זאת יבדוק הראבין היטב, בוודאי שאם ימשמש ויחפש בין כליו – ימצא ודאי משהו שזקוק לתיקון".
הבעש"ט סירב בנימוס והגוי הלך.
לאחר שיצא הגוי אמר הבעש"ט לרבי יעקב יוסף: הגוי הזה התכוון לתיקון גשמי כלשהו, אך משמים שלחו אותו לרמוז לי 'גם אם אתה סבור שהכל אצלך מתוקן, דע לך שאם תחפש ותמשמש היטב – תמצא שיש לך עוד מה לתקן'.
המשיך הבעש"ט בדבריו ואמר: מכל דבר שמתרחש עם האדם בעולם הזה ניתן ללמוד לקח ומוסר לעבודת ה', האדם רק צריך להתבונן ולעשות השוואה בין המאורע שקרה לו – לבין מצבו הרוחני ויופתע לראות עד כמה משמים שולחים לו איתותים על כל צעד ושעל ומכוונים אותו במסעותיו בארץ החיים.
רבי יעקב יוסף שמע, אבל התקשה לקבל. מה פתאום שמשפט של גוי שאינו מבין מאומה ברוחניות ירמוז לאדם על דברים רוחניים?
הוא הודה לבעל שם טוב על דבריו ויצא מן הבית. בעודו הולך תפוס הרהורים במה ששמע ומנסה לבדוק אולי יש לו ראיה לחיוב או לשלילה, הוא שומע צעקה: "יהודי, בוא תעזור לי". עגלון גוי שעגלתו התהפכה ביקש את עזרתו. בעל ה'תולדות' שהיה חלוש בגופו משך בכתפיו: "אינני יכול לעזור לך".
הגוי התאדֵם והשיב בצעקה: "אתה יכול יהודי! אבל אינך רוצה"…
רבי יעקב יוסף קפא על מקומו, הן יש כאן רמז ברור למה שאמר הבעל שם טוב לפני מספר רגעים: גם משפטו של הגוי שכביכול בענייני חולין, תקף בעיקר למצוות הבורא: "אתה יכול, אבל אינך רוצה".
זו הדרך גם להרגיש את מ"ב המסעות שעוברים עלינו, אילו ננסה לראות בכל מאורע יוצא דופן הקבלה לחיי הרוח – מן הסתם שנתחיל לחוש את החיים ברמה שונה ומענגת לגמרי. שווה לנסות!