בדורנו הטכנולוגיה הביאה איתה תוכניות ממשיות ליישוב המאדים וטיסות חלל מסחריות, ואיתן מגיעה שאלת המיליון: איך יהודי יכול לעבוד את השם כשהוא כבר לא נמצא על "כדור" הארץ?
האם השבת היא "זמן" או "מצב"? האם הזריחה היא מה שאנחנו רואים בעיניים, או מה שקורה בבית בירושלים? המאמר הזה יקח אתכם למסע בין כוכבים, אל המקום שבו ההלכה פוגשת את האינסוף.
תורה מחוץ לתחום: שבת ותפילה על מאדים ובתחנת החלל
התורה ניתנה לבני אדם השוכנים על הארץ. כל המושגים שלנו – "יום", "לילה", "זריחה" ו"שקיעה" – מבוססים על הסיבוב של כדור הארץ סביב צירו. אבל ברגע שאנחנו עוזבים את הפלנטה, השעון הביולוגי וההלכתי שלנו נתקל באתגר עצום.
א. תחנת החלל: 16 זריחות ביום אחד
בתחנת החלל הבינלאומית, האסטרונאוטים מקיפים את כדור הארץ בכל 90 דקות. המשמעות היא שהם חווים זריחה ושקיעה כל שעה וחצי. אם נלך לפי הראייה, היהודי בחלל יצטרך להתפלל שחרית, מנחה וערבית 16 פעמים ביממה, ולשמור שבת שנמשכת 90 דקות בכל כמה שעות.
- הכרעת ההלכה: רוב הפוסקים (החל מהרב עובדיה יוסף זצ"ל ועד פוסקי זמננו) קובעים שבמצב כזה, האדם ממשיך לשמור את הזמן של המקום ממנו הוא יצא. אם החללית המריאה מקייפ קנברל או מישראל – האסטרונאוט יתפלל וישמור שבת לפי שעון ירושלים או שעון נקודת המוצא.
- הטעם: השבת היא "זכר למעשה בראשית", והיא נקבעה לפי המחזוריות של כדור הארץ שבו נברא האדם. אדם שנמצא בחלל הוא כמו "נוסע" ששומר על הקשר עם הבית.
ב. השבת במאדים: ה"סול" הארוך
במאדים המצב שונה. שם יש יממה יציבה, אבל היא ארוכה יותר מיממת כדור הארץ בכ-40 דקות (נקראת "סול"). אם יהודי במאדים יקדש את השבת לפי זריחת השמש במאדים, בכל שבוע השבת שלו תזוז קדימה ביחס לכדור הארץ. אחרי כמה חודשים, הוא ישמור שבת ביום שלישי של ארץ ישראל!
כאן הדיון ההלכתי סוער:
- שיטת "שעון הארץ": עלינו להמשיך לספור 168 שעות (7 ימים של 24 שעות) מהרגע שהגענו, בלי קשר לשמש שרואים בחוץ. השבת היא קבועה בבריאה.
- שיטת "הזמן המקומי": התורה אמרה "ששת ימים תעבוד וביום השביעי שבת". אם במאדים יש יום ולילה, עלינו לספור שבעה ימים "מאדימיים".
- הפשרה: פוסקים רבים מציעים לשמור את השבת לפי המניין של כדור הארץ (כדי לא לאבד את הקשר עם כלל ישראל), אך להימנע ממלאכה גם ביום השביעי המקומי של מאדים משום "מראית עין" או כדי לא לחלל את השבת של המקום.
ג. כיוון התפילה: לאן פונים בחלל?
בכל מקום בעולם אנחנו פונים לירושלים. אבל כשאתה נמצא מעל כדור הארץ, ירושלים יכולה להיות "למטה", "למעלה" או מצד ימין, והיא נעה במהירות עצומה. ההלכה קובעת: "יכוון לבו כנגד אביו שבשמיים". אם ניתן לפנות לכיוון הכללי של כדור הארץ – מה טוב. אם לא, או שהדבר גורם לבלבול וסחרחורת, האדם מתפלל לכל כיוון, שכן בחלל "מלא כל הארץ כבודו" מקבל משמעות פיזית ממש.
ד. המבט הקבלי: השבת שמעל הזמן
תורת הסוד מלמד שהשבת היא לא רק זמן ביומן, היא "ספירת המלכות" שעולה ל"בינה". האור של השבת קיים בכל היקום, אבל הוא מתגלה דרך המעשים של האדם. כשיהודי שומר שבת במאדים לפי שעון ירושלים, הוא מוכיח שהנשמה שלו קשורה לשורש – לארץ הקודש, שהיא "טבורו של עולם". הוא מראה שהרוחניות שלו אינה תלויה במיקום הפיזי שלו, אלא בברית הנצחית שבין הבורא לעמו. האדם מביא את הקדושה של ארץ ישראל אל תוך השממה של החלל.
ה. מצוות התלויות בארץ (במאדים)
מה יקרה כשנתחיל לגדל עגבניות בחממות על מאדים? האם צריך להפריש תרומות ומעשרות? האם יש שמיטה? התשובה ההלכתית היא ש"מצוות התלויות בארץ" כשמן כן הן – תלויות באדמת ארץ ישראל. ירקות שיגדלו במאדים יהיו פטורים מתרומות ומעשרות, אך יהיה ערך רוחני גדול בציון "שנת שמיטה" גם שם, כדי להזכיר למתיישבים ש"להשם הארץ ומלואה" – גם אם הארץ הזו היא כוכב אדום במרחק מיליוני קילומטרים.
סיכום למעשה (המדריך לאסטרונאוט היהודי)
- שבת וחגים: שומרים לפי שעון ירושלים (או נקודת המוצא), אלא אם כן התיישבת קבע במקום עם יום ולילה ברורים, ואז יש להיוועץ בבית דין מיוחד לענייני חלל (שבוודאי יוקם עד אז).
- תפילות: מתפללים לפי שעות היום והלילה של כדור הארץ (24 שעות).
- קידוש לבנה: שאלה מרתקת – האם יהודי על הירח יכול לקדש את הלבנה? רוב הפוסקים אומרים שלא, כי הוא "עומד עליה", אבל הוא יוכל "לקדש את כדור הארץ" כשהוא רואה אותו במילואו!
מה המסר שלנו? היציאה לחלל מלמדת אותנו שהתורה היא "נצחית". היא לא כבולה לכבידה של כדור הארץ. אדרבה, ככל שאנחנו מתרחקים, אנחנו מבינים כמה הקשר שלנו עם המקור הוא עמוק. גם בתוך חללית קרה ומרוחקת, כשהיהודי עוצם עיניים ואומר "שמע ישראל", הוא מחובר לאותו אור אינסוף שצמצם את עצמו כדי לברוא את כל הגלקסיות הללו.