טו בשבט – אילו פירות וירקות מותר לאכול ואילו אסור?

פגישות מרגשות וברכות של פעם בחיים

אני רוצה לדבר איתכם היום על הלכות ברכות שכל אחד מאיתנו פוגש ביומיום, במיוחד סביב התקופה של ט"ו בשבט.

ברכת "שהחיינו" על חבר קרוב תארו לעצמכם שלא ראיתם חבר טוב, את האישה היקרה, או אפילו את הבן שנמצא בצבא ולא חזר הביתה חודש ימים. אם עברו 30 יום מלאים ואתם באמת שמחים בלב לראות אותם – ההלכה קובעת שצריך לברך "שהחיינו". זו ברכה על השמחה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו לראות שוב אדם שאנחנו אוהבים.

מתי מברכים "מחייה המתים"? אם עברה שנה שלמה (12 חודשים) ולא ראיתם את האדם וגם לא ידעתם מה איתו – לא שמעתם ממנו ולא קיבלתם ממנו הודעה – מברכים "מחייה המתים". אבל שימו לב, אם ידעתם שהוא חי, למשל דרך עדכונים מהצבא או טלפון מדי פעם, גם אחרי שנה מברכים רק "שהחיינו".

סוד הברכה בבר מצווה כשבן מגיע לגיל 13, אנחנו רגילים לשמוע את האבא מברך "ברוך שפטרני מעונשו של זה". אני רוצה לחדד נקודה חשובה: אנחנו הספרדים לא מברכים את זה בשם ומלכות (כלומר, לא אומרים "אדוני אלוהינו מלך העולם"). למה? כי יש לנו כלל ברזל – ברכה שלא כתובה במפורש בגמרא, אנחנו לא לוקחים סיכון לברך אותה בשם השם כדי שלא תהיה "ברכה לבטלה".

האם באמת נפטרנו מהאחריות? מה זה בכלל "שפטרני מעונשו של זה"? לפעמים אומרים שעד גיל 13 העוונות של הבן הם על האבא. אבל זה לא מדויק. אם הילד מחליט למרוד כשאבא שלו חינך אותו הכי טוב שאפשר, האבא לא אשם. העונש הוא על האבא רק אם הוא לא חינך, אם הוא נתן לו מכשירים לא כשרים או שלח אותו למקומות שפוגעים באמונה שלו. האחריות שלנו על הילדים היא תמידית, גם אחרי הבר מצווה.

ברכות על התחדשות – מרכב ועד נעליים

אחרי שדיברנו על ברכות על אנשים, בואו נדבר על הכלים והחפצים שאנחנו קונים. לפעמים יש פער מוזר בין מה שאנחנו מרגישים לבין מה שההלכה דורשת מאיתנו לברך.

למה מברכים על חולצה ולא על רכב? תחשבו על זה: אדם קונה בית ב-3 מיליון שקל או רכב ב-100 אלף שקל, והוא לא מברך "שהחיינו". אבל על ציצית חדשה או חליפה שעלתה כמה מאות שקלים – הוא כן מברך. איך זה הגיוני? האמת היא שמדינא דגמרא (לפי הדין המקורי), על כל כלי חדש שמשמח אותנו צריך לברך.

היום המנהג השתנה. כדי לצאת מהספק, כשאני קונה רכב חדש או נכנס לבית חדש, אני ממליץ לקנות גם בגד חדש או פרי חדש, לברך עליו "שהחיינו" ולכוון בלב לפטור גם את הרכב או הבית. ככה אני מרוויח את הברכה על השמחה הגדולה בלי להיכנס למחלוקות.

נעליים – האם מותר לשמוח בהן? יש כאלו שאומרים שלא מברכים "שהחיינו" על נעליים כי הן עשויות מעור של בהמה שמתה, ולא ראוי לשמוח בזה. אני אומר לכם – הסברא הזו לא התקבלה בפוסקים. אם התורה התירה לנו לשחוט בהמה ולאכול בשר, מותר לנו גם ליהנות מהעור שלה. בשבילי, נעליים זה מוצר קריטי. בגלל כאבי הגב שלי, נעל טובה ואיכותית היא הצלה אמיתית. לכן, אם קניתם נעליים משובחות (כמו הנייקי של היום שהן רכות וקפיציות) ואתם באמת שמחים בהן – בהחלט אפשר לברך.

האם מברכים על יד שנייה? זה חידוש שהרבה לא יודעים: הגמרא אומרת שגם על כלים ישנים – "יד שנייה" – אפשר לברך "שהחיינו". למה? כי בשבילך זה חדש! אם קיבלת ג'יפ מהצבא או חולצה יד שנייה מדוד עשיר ואתה מתרגש ושמח מהם, זה נחשב התחדשות עבורך וניתן לברך.

השינוי הגדול בפירות בימינו פעם, לראות אבטיח בחורף היה נס, והיינו מברכים עליו "שהחיינו" בהתרגשות. היום, ישראל היא מדינה עשירה ותל אביב היא העיר היקרה בעולם. בסופרים הגדולים אפשר למצוא כמעט הכל כל השנה – ענבים, אבטיחים, תפוזים. הכלל הוא כזה: על פרי שנמצא בשוק כל השנה (כמו תפוחים או ענבים שמייבאים מחו"ל), כבר אי אפשר לברך "שהחיינו", כי אין בו את אלמנט ההתחדשות מעונה לעונה. אנחנו צריכים לחפש את הפירות שבאמת נעלמים וחוזרים, כמו שסק, משמש או דובדבנים, כדי להרגיש את השמחה האמיתית של הטבע המתחדש.

המתוק, המר והזהירות שביניהם – הלכות בדיקת פירות

כשאנחנו מגיעים לשולחן ט"ו בשבט, אנחנו רוצים ליהנות מפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל. אבל כאן אורבת לנו סכנה רוחנית: איסור אכילת שרצים. לא כולם יודעים, אבל לאכול תולעת אחת זה הרבה יותר חמור מלאכול חזיר (מבחינת מספר הלאווים מהתורה).

המלכודת שבפירות היבשים פירות כמו תאנים, תמרים ומשמשים הם "מועדים לפורענות". תאנה, למשל, היא פרי כמעט בלתי אפשרי לבדיקה. הרבה פעמים החרקים נכנסים פנימה והופכים לחלק מהמרקם של הפרי. אני אומר לכם בכנות: אם אתם לא מומחים בבדיקה, עדיף לפעמים לוותר על התאנים המיובשות. אותו דבר לגבי תותים – השקעים הקטנים בפרי הם מקום מסתור מושלם לחרקים זעירים שלא יורדים בשטיפה רגילה.

איך בודקים בלי להתייאש? היום ברוך השם יש פתרונות. יש "גוש קטיף" לפירות וירקות, יש דרכים להשרות במים עם סבון מיוחד ולשטוף בלחץ. אבל הכלל הכי חשוב הוא המודעות. אל תכניסו פרי לפה "על עיוור". תפתחו, תסתכלו מול האור, תוודאו שמה שאתם אוכלים זה נטו פרי ולא משהו אחר.

הזהירות בלשון הרע על ארץ ישראל כאן אני רוצה להגיד משהו שחשוב לי מאוד. לפעמים רבנים או בודקי כשרות יוצאים בהצהרות מפחידות: "אל תאכלו תפוזים!", "הכל נגוע!". צריך להיזהר מאוד לא להוציא לעז על פירות ארץ ישראל. המרגלים חטאו בזה שהם דיברו רע על הארץ. אנחנו צריכים להיות מאוזנים. אם יש בעיה – נסביר איך פותרים אותה, איך מנקים, איך בודקים. אבל להגיד על הכל שהוא "טרף" או "אסור"? חס וחלילה. הארץ שלנו טובה ומתוקה, ואנחנו רק צריכים להוסיף לה את השמירה ההלכתית הנכונה.

סיכום וברכה בסופו של דבר, ט"ו בשבט הוא לא רק חג של אוכל, הוא חג של צמיחה. כמו שהעץ עובר חורף קשה, קופא מקור, ובסוף מוציא פרחים ופירות – כך גם כל אחד מאיתנו. הברכות שאנחנו מברכים, ה"שהחיינו" על ההתחדשות והזהירות במצוות, הם אלו שנותנים לנו את הכוח לצמוח ולהיות אנשים טובים יותר, מחוברים יותר לשורשים שלנו ולבורא עולם.