כוונה בתפילה

עורך: צוות יהדות
0 תגובה

שנינו בפרקי אבות(פ"ד), רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הֱוֵי זָהִיר בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבִתְפִלָּה, וּכְשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל, אַל תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קֶבַע, אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא.

כתב השל"ה הקדוש (עניני תפילה) בשם ספר דרך החיים, ישנם עשרה דברים שמסייעים או שמפריעים לאדם שיוכל לכוין בתפילה. ואלו הן: תורה, חידוש, צורך, לשון, נוע, קול, הכנה, נכנס, שכן, זמן.

והכוונה במה שאמר שהתורה מסייעת לכוונה, היא שככל שאדם עוסק יותר בתורה, שומע שיעורי תורה וכדומה, אז הוא מתקרב אל ה' יתברך יותר, ודבק בו, ואז כשיקום להתפלל לא יקשה עליו כלל להתחנן ולכוין יותר בתפילה.

ומה שאמר "חידוש", הכוונה שהאדם יחדש שאלות ובקשות בחלק מהברכות בתפלה, לדוגמא, ב"שמע קולינו" יבקש על הפרנסה, ב"רפאינו" יבקש על רפואה לאדם שהוא מכיר וזקוק לרפואה. וכן על זה הדרך.

ומה שנזכר "צורך", הכוונה היא, שכאשר האדם מרגיש שהוא זקוק מאד לרחמי ה', אזי יתפלל בכוונה גדולה ובדבקות. ולדוגמא, מי שבנו חס ושלום חולה, הרי בודאי יתפלל על זה מעומק לבו. וכל אדם צריך שירגיש כמה הוא תלוי תמיד ברחמי ה' יתברך, ועל ידי זה יתפלל בכוונה.

"לשון" – הכוונה בזה, שיתפלל האדם בלשון שהוא רגיל לדבר בה תמיד. כי התפלות כולן מתוקנות על פי לשונם של רבותינו זכרונם לברכה, שהיו בדורות הקודמים, והאדם רשאי להוסיף בקשה לפני ה' בלשון שהוא רגיל בה, ובשפה שהוא רגיל בה.

"נוע" – הכוונה היא, שהתנועה (התזוזה) בתפלה גורמת לביטול הכוונה, ויש בני אדם שהיא גורמת להם להתעוררות הכוונה. והכל לפי טבעו של כל אדם.

"הקול" – שיש מי שמתעורר לכוין כשהוא מתפלל בקול, ויש שמכוין יותר כשהוא מתפלל בלחש.

"הכנה" – שלפני התפלה ישב מעט בטל, ויתבונן בחסדי ה' עליו, ויסיר את מחשבותיו האחרות מלבו.

"נכנס" – הכוונה היא שאם נכנסים אנשים באמצע שהוא מתפלל, הדבר מפריע לכוונה.

"שכן" – כאשר אדם מתפלל במקום רציני, ששאר המתפללים שם מתפללים כהוגן ומכוונים בתפלה, יקל עליו גם כן לכוין בתפלה. ולכן יש לקבוע את מקום תפלתו במקום מסודר ורציני, ולא יתפלל בחברת בני אדם שמדברים ומזלזלים בתפלה. (גם הילדים שלוקח עמו לבית הכנסת, צריך שיראו שמתנהגים בבית הכנסת בחרדת קודש).

"זמן" – הכוונה היא שיהיה מתון בתפלה, ולא יתפלל במרוצה ובמהירות, ואז יוכל לכוין יותר.

ובשו"ת אור לציון חלק שני (עמוד סט), מובא מהגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, עצה להתפלל בכוונה, שכאשר מסיים ברכה אחת בתפלת העמידה, לא יתחיל את הברכה האחרת עד שיתבונן על מה מדברת הברכה הבאה, ובזה תעלה תפלתו יפה, כדוגמת החסידים הראשונים שהיו שוהים שעה אחת לפני תפלתם והיתה תפלתם נענית.

כתוב תגובה

אולי גם זה יעניין אותך