"ושמחת בכל הטוב" (כו' ה')
יהודי מגיע עם סל הביכורים – ראשית תבואתו – לבית המקדש. והתורה מצווה אותו: "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך".
אלא שיש להבין: גם אם בהבאת הביכורים קל לשמוח, שכן זה מאורע מרחיב לב, כיצד ניתן לצוות על יהודי שישמח? ואם כעת לא טוב לו?! בספר 'על התורה' הביא רעיון נפלא: קודם כל נתנה לך התורה 'טיפ' כיצד להגיע לשמחה: "ושמחת בכל הטוב". תתמקד בחיובי. תראה את מה שכן יש לך. אחר כך תוכל לטפל גם בחסר.
אלא שעדיין לא קל לשמוח, כשיש דברים שמונעים מהאדם את הסיפוק ואת האושר בהם הוא חפץ. לכן ממשיכה התורה ומחדדת: "אשר נתן לך ה' אלוקיך".
כל מה שיש לך – מהיכן בא לך? מהקב"ה. מצוין!
ומה שלא טוב לך מהיכן הגיע? גם אותו זימן הקב"ה!
ברגע שתבין שעליך מוטלת ההשתדלות, ואילו הקדוש ברוך הוא ינחה אותך בדרך שעליך לבצע עד שתגיע אל התכלית שעליך ליישם, אין לך סיבה לא לשמוח
ארמי אובד אבי וירד מצרימה" (כו, ה)
לכאורה, יש להבין מה הקשר בין לבן הארמי לבין ירידת יעקב למצרים.
מבאר רבנו משה אלשיך: לבן רימה את יעקב ונתן לו את לאה במקום רחל. אילו הייתה רחל מתחתנת ראשונה עם יעקב, היה יוסף בכור השבטים. אילו היה יוסף הבכור – לא היו אחיו מקנאים בו שיעקב אוהב אותו מכל בניו, ולא היו מוכרים אותו למצרים. אם לא היו מוכרים את יוסף למצרים, לא היה יעקב יורד לשם…
הרי לנו שבגלל "ארמי אובד אבי", קרה המצב "וירד מצרימה"…
"לא עברתי ממצוותיך ולא שכחתי" (כו, יג)
במדרש מלמדים רבותינו שמי שאינו מעשר כראוי – עכברים אוכלים מתבואתו. ובגמרא (הוריות יג.) אמרו שהאוכל מאכל שאכלו ממנו עכברים – משכח את תלמודו.
לפי האמור מבאר בספר 'שמן ששון' בדרך חידוד את דברי הפסוק: היהודי המביא ביכורים מתוודה "לא עברתי ממצוותיך" ועישרתי את תבואתי כראוי, ולכן "ולא שכחתי" את תלמודי…
"ולא נתתי ממנו למת" (כו, יד)
מהיכן תעלה על דעתך שייתן אדם מעשרותיו למת?!
מבאר רבנו יצחק אברבנאל: היו בימים ההם בני אדם שרצו להתחמק מנתינת המעשרות, לפיכך כאשר בדקו אותם האם נתנו את כמות המעשר בה הם חייבים, ציינו אותם רמאים שנתנו לעני פלוני ופלוני, שמתו זה לא מכבר.
עכשיו לך תבדוק האם אכן הם נתנו להם או לא…
לכן מתוודה יהודי ואומר: "ולא נתתי ממנו למת", לאותו עני שמת זה מכבר, אלא לעניים חיים…
"ובאו עליך כל הקללות… כי לא שמעת בקול השם" (כח, מה)
באחת הקהילות פרצה מגפה קשה שהפילה חללים רבים. יום אחד הגה מאן דהוא רעיון ובא יחד עם ראשי הקהל אל המרא דאתרא להציעו בפניו: ישב בית דין של רבנים ויבואו בני העיר להעיד בפניהם על מעשים רעים שהם יודעים על תושבי העיר האחרים. הדיינים יוכיחו את החוטאים ואולי כך תיפסק המגפה.
נענע הרב בראשו לשלילה: "אמת הדבר שיש לחזור בתשובה כדי להסיר את חרון האף מאיתנו. אולם בתורה נאמר בפירוש 'כי לא שמעת בקול השם', בלשון נוכח. על כל אחד לחפש בעצמו במה הוא לא בסדר ולא לחפש אשמה אצל זולתו"…
"וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת" (כח, סא)
בעיר לעמבערג נפטר אחד הצדיקים, ואחד מרבני העיר עמד להספיד אותו. אותו רב קרא את הספדו מתוך הכתב.
במקום נכח הגאון רבי יוסף שאול נתנזון, ולמראה הרב המספיד מתוך הדף, העיר בעל ה'שואל ומשיב' בחיוך: על הפסוק "כל מכה אשר לא כתוב בספר התורה" דרשו חז"ל "זו מיתת צדיקים", ואילו כאן רואים הפוך ש'מיתת צדיקים' היא דבר ש'כתוב'…
[הגאון רבי ישעיה פיק ברלין נשאל פעם למקורו של מדרש זה. והשיב שהוא גופא 'מכה אשר לא כתובה בתורה', שכן אינו יודע לו מקור מפורש…]